לבד במערכה

אני מאד חווה את האכזבה ואת הכאב שלך בסיטואציה שנקלעת אליה.

יש בדבריך כמה שיחות: אחת שנוגעת לבחור והשניה שנוגעת להריון עצמו.
לגבי הבחור את אומרת דברים די ברורים - "אני לא סובלת אותו". נראה שההתנהגות שלו פקחה את עיניך ויצרה אצלך בהירות.

לגבי ההריון, את אומרת שאת רוצה את ההריון כי את כבר בת 34 ולא מתכוונת להעביר את הזמן. אז בעצם גם כאן את ברורה עם עצמך.
האם בכלל יש אופציה להחלטה אחרת מבחינת גיל ההריון?

אני מבינה כמה עצוב לך וזה בהחלט מובן וטבעי לאור מצבך, יחד עם זאת אני מזמינה אותך
להתבונן בתוכך ולראות איך זה יהיה לגביך להיות אמא חד הורית?
האם חשוב לך מה אחותך או אחרים אומרים?
או חשוב לך ללדת את הילד הזה?

כאשר משהו מפחיד אותנו, רצוי להסתכל על הפחד בעיניים ולהתמודד איתו....
אני מזמינה אותך ליצור לעצמך תסריט חיים:
איך תתפקדי עם הילד לבד?
האם מישהו יוכל לתמוך בך?
האם מבחינה כלכלית תוכלי לגדל אותו?
איך נראה היומיום המשותף שלך איתו?
איזה רגשות זה מעורר בך?

דרך אגב לגבי גורלו של הילד.....אז קודם כול הילד יהודי אם אמו יהודיה ( אין פה סיבה לדאגה)
ובכלל אני יכולה לומר לך שגם כאשר אנו מביאים ילד לעולם במסגרת זוגית, אנחנו לא יודעים מה יהיה גורלו.
כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לספק לו תנאי גדילה טובים והמון אהבה.
האם יש לך אהבה לנשמה הקטנה הזו שעומדת להיוולד?

מקווה ששאלותי עזרו לך במעט...
חזקי ואמצי,
עדה

עדה שלום

אני חייבת להתוודות שאת בעייתי הנ"ל הצגתי בכמה פורומים באתר זה.
אציין שתגובתך היא היחידה שנגעה לליבי: באופן בו הזדהית, הבנת והבעת אמפתיה (שלא לדבר על המהירות בה הגבת).

תודה לך! נתת לי חומר למחשבה.

ישר כח והמשיכי בעבודתך הברוכה !


לילי

לילי יקרה!

תודה על המשוב, אני שמחה שתרמתי לך....
אני אשמח אם תשתפי אותי בהמשך הדרך.
אפשר כאן בפורום או בטלפון.

ובינתיים תבורכי בהרבה שלווה ואהבה,
שלך
עדה