מצב מוזר

סיוון יקרה,
אנסה לסכם במילים שלי מה שכתבת:

אני בת 30 + נשואה בזוגיות טובה עם 2 קטנטנים, ואני כבר חודשים מפלרטטת עם מישהו בעבודה, מאוהבת בו, זה מוציא אותי מהפוקוס , אני כל כך מסונוורת מהקשר איתו וממה שזה עושה לי (התרגשות ופרפררים בבטן) כך שאני אפילו מדחיקה את כל העניין שיש לי ילדים קטנים ובעל שיש לי איתו זוגיות טובה. ורק לפעמים אני עוצרת לחשוב כמה זה נורא כלפי בעלי. אני מרגישה שאני לא יכולה לעצור את הרכבת הרים הזו, וזה תלוי רק בבחור השני אם זה יפסק, וזה לא נראה שזה הולך בכיוון הזה...

את פונה לפורום, אני מניחה מתוך שאלות מוסריות שעולות בך...
ואני רוצה לשאול אותך: מה את מרגישה כשאת קוראת את התגובה הזו?
יש לנו תמיד שני מנגנונים שעובדים:
ללכת אחרי התשוקות, הדחפים האישיים שלך ולעצום עיניים מהפגיעה במשפחתך או ללכת אחרי ההגיון ומה שנכון ואחראי עבורך ועבור המשפחה שיצרת.

הבחירה היא אצלך...

השאלה אם זה קורה לכולם או לא, לא רלוונטית. משיכה יש לרוב, אבל כבני אדם התברכנו גם בבחירה חופשית, האם ללכת אחרי הדחף או אחרי הדבר האחראי והנכון. למעשים שלנו יש השלכות גדולות מאוד, יש קארמה שנוצרת כשאנו פוגעים ביקירים לנו. תבדקי טוב טוב עם עצמך לאן את מכניסה את עצמך! פשוט עבור עצמך ועבור ילדייך ובעלך, קבלי החלטה שאת שלמה איתה, ההחלטה היא שלך!

יתכן גם שהריגושים שאת מחפשת וצריכה , יכולים להיות בתחומים אחרים בחייך, ולאו דווקא בתחום המשיכה המינית, שעלולות להיות לה השלכות כואבות למשפחתך ולילדייך לאורך שנים. מציעה לך גם להתבונן לעומק בכיוון הזה של הצורך לריגושים שלך, ובסיפוק הצורך בתחומים אחרים בחיים..

בהצלחה
יעל

היי יעל,
היה קשה לעכל את התשובה שלך. לא כי היא לא טובה או נכונה, אלא כי ראיתי את עצמי באור מאוד שלילי.
אני בטוח לא מפלרטטת איתו, שומרת מרחק, לא יוזמת שיחות איתו אלא רק אם ממש צריך לדבר על עבודה, גם לא יוצאת לצהריים עם כולם כשהוא מצטרף ודי מתעלמת ממנו ומנסה להיראות אדישה כשהוא מנסה לפלרטט.
אני מנסה לעשות הכל כדי שתהיה לי כמה שפחות אינטרקציה איתו. אני יכולה לומר ב 100% כנות שלא פלירטטתי או הייתי לא מקצועית אפילו לא לרגע מאז שהכרתי אותו.

הבעיה היא באמת אצלי בראש. אני יכולה לשחק אותה קולית מבחינה חיצונית, אבל בפנים יש לי מערבולת חושים. אני מתקשה לבלום או לעצור את הפרפרים בבטן ומבינה כמה זה נורא כלפי משפחתי. נדמה שכל הרגשות סביבו מתקיימים אצלי בראש בלי קשר למציאות שבה אני חיה.

אולי זה נשמע כמו אוסף תירוצים... יכול להיות שזו דרך להכניס ריגושים לחיי שגרה. אני לא יודע איך להסביר את זה.

אני גם לא יודעת מה בדיוק הייתה המטרה של הפניה שלי. אין אף בן אדם בעולם שאיתו אני יכולה או רוצה לשתף את המצב הנפשי שלי. אני מרגישה חנוקה. האם תוכלי לתת לי כמה עצות או טיפים איך להשתלט על זה ?

היי

מניסיון אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי להתגבר על זה לבד למרות שלטענתך כעת זה רק בראש שלך...
הדרך הטובה ביותר היא להכניס את הריגושים לתוך הבית!
-
תבדקי קודם כל מה חסר לך במערכת היחסים שלך עם עצמך...
אח"כ תעשי רשימה מה יש לך ומה אין לך במערכת היחסים שלכם כזוג...
ותתחילי להשקיע במה שיש לך ולא במה שלא יהיה לך!
בהצלחה

הי סיוון
את אומרת הכל בראש, הרגשות והריגושים...
יש משפט ידוע: "איזהו החכם השולט על ייצרו"
את שואלת איך להשתלט על זה, אולי למצוא ערוץ אחר, חיובי ובטוח יותר לתעל אליו את כל החיות וההתרגשות הזו, את כל האנרגיה הזו, השמחה,
שוב אני מחזירה את הכדור אלייך, איפה בחיים שלך היית רוצה יותר חיות, חיוניות, התרגשות... בעיסוק שלך, בזוגיות שלך, בפנאי שלך...
השקיעי את האנרגיה שלך בכיוון החקירה הפנימית...

ובמקום העבודה, אם אינך רוצה להכנס לסיפור הזה, פשוט אל תתני כח לריגושים הללו, הסיטי משם את תשומת ליבך בכל דרך אפשרית, לא להלחם בהם אלא לחשוב על דברים אחרים, על הילדים, לספור כבשים או כל פעולה לתקח אותך מהמחשבות האלו.. (אפילו אם יש חלק בך שמאוד רוצה את ההתרגשות הזו).

הדרך לעשות זאת היא לחבר במחשבה שלך, באופן עמוק יותר את בעלך והילדים לבחור ההוא, שכל פעם שיעלו המחשבות, יהיה מניע מספיק חזק לשנות את תשומת הלב שלך. עבדי על עצמך, דברי אל עצמך, התמודדי עם יכולת ההדחקה הזו, של הניתוק בין ההתרגשות הזו לבין בעלך והילדים. עשי חיבור חזק. חשבי על הכאב והמחיר שזה יכול לקחת.
כאב ועונג מניעים אותנו, ככל שהכאב יגבר על העונג - הדברים ישתנו.

בהצלחה לך!
יעל