לא מרוצים מהחיים יחד

אני נכנסת לפה לאתר כמעט מידי יום כדי לבדוק את תשובתכן - ואין...

דפי שלום ,
את אומרת שאינכם מרוצים מהחיים ביחד אבל זה כבר לא מזיז לשניכם ואת שואלת מה הפתרון למצב. לפני הפתרון או כחלק ממנו , כדאי שתסתכלי על הבעיה באופן אחר. היחסים בינכם מאד מזיזים לך וכנראה גם לבן זוגך, אלא שהדרך שלכם לא להפגע מהשני, היא להתרחק , לא להביע רגש , להתכנס , להתרכז בילדה ובחילוקי הדיעות שיש לכם לגבי החינוך שלה. להגיד לעצמכם שזה כבר לא מזיז לכם.
באופן פרדוקסלי זו גם הדרך שלכם לשמור על הנישואין שלכם.

הדרך להתקרב ולראות היכן אתם פוגעים אחד בשני, היא לא קלה אבל אפשרית . בשביל זה צריך לדבר ואני מבינה שכרגע קשה לכם לעשות את זה .
האם תרצי לקחת אחריות על החיים שלך ולנסות ליזום את זה? ובאופן אחר משעשית עד עכשיו?
תחשבי , מה יכול לעזור לך להפתח , להתקרב ולדבר . לא להאשים , לא להיעלב או לכעוס אלא קודם כל להקשיב לבן הזוג שלך . מה הוא מרגיש ? מה פוגע בו באופן מיוחד בהתנהגות שלך ? מה הוא צריך ממך כשהמצב הכלכלי שלכם לא ככ טוב ? כשהוא לא מרוצה מהעבודה שלו? רק לאחר שתקשיבי ותהיי אמפטית איליו, הוא יהיה פנוי להקשיב לך, לכאב שלך , לבכי , לצורך שלך בפרגון .
את שואלת האם אפשר להחזיר את התשוקה והאהבה ומכך , אני מבינה שהיתה בינכם תשוקה ואהבה בתחילת הקשר . זה לא מובן מאיליו ולא תמיד נכון כשזוג מחליט להיות ביחד ולהתחתן .תנסי להזכר , מה אהבת בו ולמה נמשכת כשהכרתם . זה עדיין שם, רק קשה כרגע לראות את זה. תעשי מאמץ.
בהצלחה ומתנצלת על העיכוב בתגובה.
ענת

אני פשוט לא מאמינה שזה בככלל אפשרי..
לפעמים אני רואה זוגות החיים יחד שנים ויש להם יותר ילדים ואני רואה חיוך והבנה בניהם, הדדיות, פירגון, הם יוצאים יחד והכל נראה טוב... אז ישר עוברות בראשי שתי מחשבות: או שהם שחקנים מצוינים כמונו, או שהם באמת אוהבים
ולפעמים אני בכלל לא מאמינה שזה אפשרי לאהוב..כשאחותי התחתנה לפני חודש וחצי, ראיתי את האהבה בעיניים ושמחתי בשבילה, אבל כאילו ברור לי שזה כך בהחלה, והריגוש נמוג, יפוג בעוד כמה שנים, כפי שקרה לי..
יש בי פחד שגם בזוגיות שלי לעולם זה לא יחזור, וגם יש בי פחד שאנשים קרובים אלי מתחתנים לא יהיה להם טוב בעוד כמה שנים, כמו במקרה שלי... קשה לי להאמין באהבה, אף שאני מאוד רוצה אותה!
אני מנסה להצביע על מה שקרה שגרם לנו לזה, ואני לא יכולה להצביע על דבר אחד. מדובר על כמה דברים: זה גם זה שיום אחד הוא הפסיק לגעת בי: הוא נוגע בי פחות, משתף אותי פחות, עושה החלטות לבדו, וחמור לא פחות זה שהוא מפר את אמירותיי מול הילדה (מרשה לה תוכניות שאני לא מרשה, קונה לה יותר ממתקים/משחקים ממה שקבענו מראש בבית) אני מרגישה ששניהם נגדי: פעם אחת הוא הביא לה את האייפון לשחק בזמן שאמרתי שלא מגיעה לה ושמעתי את ביתי אומרת "אבא, שים על שקט, תגיד בשקט..." כי שניהם יודעים שכרגע אמא לא מסכימה! אני כן מסכימה טלוויזיה ומשחקים, אך בהגבלה!!! אני רוצה שהיא גם תפעיל את המוח במשחקים אחרים (פאזל, זיכרון, בובות, משחק משותף עם חברות) ולא רק צפיה מול מחשב/טלוויזיה/אייפון.
וזה לפני שסיפרתי על זה שכל שנה אני חוגגת לו יומולדת והוא כבר שנתיים שאינו חוגג לי... אמרתי לו על זה, אז הוא אמר שאני לא יחגוג לו ושהוא לא יחגוג לי! כך אני לא ארגיש רע ביומולדת שלי וניהיה "פיטים"...
אז זה בערך מה שגרם לי להרגיש רע בתוך הזוגיות הזו...
ומכל מיני סיבות, (כאמור, חברה, ההורים שלנו, הילדה) אני רוצה שמשהו ישתפר, כדי שנוכל לחיות יחד...
אני כבר לא רוצה שום דבר בשביל עצמי! אני רק רוצה אבא טוב שמבין את הצורך במילה "לא" מידי פעם מול הילדה (כשצריך לומר "לא", כמובן לא כל הזמן), שילמד אותה ערכים (הוא מרבה לקלל לידה והיא כמובן מחקה אותו) ושיהיה אבא טוב שיודע מה האמצע (מה למנוע ממנה ומה אפשר לה..)...
וזהו!

הי דפי,
כדי שזה יהיה אפשרי (זוגיות עם הבנה, פרגון, הדדיות, חיוך...) שניכם צריכים לרצות בזה.
זה לא יקרה אם תסתפקו בלרצות להמשיך לחיות ביחד או להיות הורים טובים לילדה.
ענת