מיואשת

אני שומעת מדברייך שיש לך אהבה ענקית בחייך כבר 4 שנים.
אני גם מבינה שמאז שחברך בצבא דברים משתנים, אתם מתראים פחות והוא גם יוצא הרבה עם החברים שלו.

אני יכולה להרגיש את היאוש שלך, זה כנראה קשה מאד עבורך.....
יחד עם זאת אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות למחשבה:

האם יתכן שהחבר שלך זקוק לחברת החברים שלו כדי לפרוק את המתח שהוא צובר בצבא?
אולי הם יכולים להבין אותו בקטע הזה, יותר מאשר את מבינה?
האם יתכן שממך הוא זקוק להבנה, להקשבה, לאהבה....אבל את סיפורי הצבא הוא מעדיף לחלוק אתם?

את יודעת שבכל זוגיות יש תקופות כאלה ויש תקופות כאלה, אבל אם האהבה ביניכם באמת ענקית,
אם באמת את לא מסוגלת לוותר עליו והוא לא מסוגל לוותר עליך....אז לא נותר אלא למצוא פתרון
שיספק את שניכם.

האם חשבתם על פתרון למצב היחסים? מה היית מציעה לו כדי ששניכם תהיו מרוצים?
עד איפה היית יכולה להתגמש? ועד איפה הוא יכול להתגמש?
האם תוכלו לעשות הסכם ביניכם שיספק את שניכם?

מה את רוצה לתרום לו כאשר הוא חוזר מהצבא?
מה את רוצה לקבל ממנו? האם הוא מסוגל לתת את מה שאת זקוקה לו?

מה שחשוב כאן זו התקשורת ביניכם. היא צריכה להיות תקשורת מקרבת, בונה, מכבדת, יצירתית,
והדדית. שניכם יחד אמורים לגלות ענין לפתור את הקונפליקט.

מאחלת לך הצלחה ואשמח שתשתפי אותנו בהמשך.
עדה

היי,
חזרתי מעוד סופ"ש נוראי מחבר שלי,שהסתיים בטוב בסוף
רבנו שוב,
הגעתי למצב שאני סוגרת אותו בחדר ולא נותנת לו לצאת,הוא אמר שהרסתי לו את כל הסופ"ש
אבל במוצ"ש הוא יצא לבלות עם חברים, ואחותו באה לדבר איתי ופקחה לי את העיניים,
היא הייתה במצב בדיוק כמו שלי עם בעלה והיא אמרה לי דברים כ'כ נכונים
מסתבר שהוא היה זועק לחופש ולמרכב,
ואני לא ראיתי את זה,כל מה שרציתי זה רק ליהיות איתו כשהוא חוזר,
אבל הגעתי איתו לפשרה,
גם אם הוא חוזר הבייתה מיום רביעי,אני לא הולכת אליו ישר,
אני אלך אליו ביום שישי..
אם הוא יוצא הבייתה ביום חמישי,אני גם כן אבוא אליו ביום שישי,
ככה שאת יום חמישי יבלה עם חברים,משפחה,וכשאני יבוא אני יכולה לדעת כמעט בוודאות שהוא ירצ ליהיות איתי יותר כשאני באה,
אמרתי לו שלא ירגיש שזה עונש ,שאני לא מענישה אותו בזה שאני לא באה ישר שהוא חוזר,
הוא ביקש חופש,וזה מה שהוא יקבל,
הוא רוצה להספיק "לטרוף" את העולם ב3 ימים שהוא בבית,ואני מבינה
אני מקווה שבמשך הזמן הוא זה שיבקש ממני לבוא מוקדם יותר,כי ככה זה
אני חונקת והוא פותח איתי מלחמה,זה לפחות מה שהבנתי אתמול ..
אני באמת מקווה שזה יעזור,
ואני רוצה את לדעת מה התגובה שלך על העיניין,
תודה ושבוע טוב :)

אני ממש רוצה להוקיר אותך על הפתרון שמצאת.
אין ספק שאם חברך זקוק למרחב, אז הדבר הנכון ביותר הוא ליצור אותו עבורו.
מצד שני את גם לא מוותרת על עצמך - הוא יבלה עם חבריו ביום רביעי או חמישי ואתם תבלו יחד בששי-שבת.

אני מאמינה שבמציאת הפתרון התבגרת בתור בת זוג - הפסקת "לחנוק" אותו.
אני גם חושבת שהתבגרתם בתור זוג.
היתה בעיה, רבתם עליה המון, הגעתם לקיצוניות ואז למדתם להתפשר - כי מה שחשוב זו האהבה שביניכם.

כל הכבוד לכם, אני מאחלת לשניכם המשך זוגיות אוהבת ומצמיחה.
עדה

אני יודעת שבהתחלה יהיה לי קצת קשה,
אבל אם זה מה שיציל את הזוגיות שלנו,אני אתרגל
אתמול הוא אמר לי משפט :
"את יודעת למה הקשר שלנו הצליח" ? אמרתי לו "למה" ?
הוא אמר " כי גם לפני שהתגייסתי לא היינו תקועים אחד בתחת של השני 24 שעות "
וזה נכון ,היינו מתראים פעם בשבוע וזה היה מספיק..
עובדה במשך 4 שנים לא נפרדנו אפילו פעם אחת (=
אין דבר שאני רוצה יותר מזה שהוא יחזור לצבא שמח,ושלא יחזור בתחושה של הינה היא הרסה לי עוד סופ"ש,היא חונקת אותי.
אז תודה רבה על הפירגון ויום טוב :)