רוצה להיות מסופקת בנישואים שלי

שרון יקרה,
אני קוראת את דברייך, ורואה את התסכול שלך.
יחד עם זאת יש כאן עמדה מעט קורבנית.
את נשמעת לי אישה שיודעת מה היא רוצה,
אישה חזקה.
מה לגבי האחריות שלך לקשר.
את כותבת כי את רוצה להיות מסופקת בזוגיות שלך.
האם את מוכנה לעבוד על היחסים? על היחס שלך?
הרצון שבן הזוג ישתנה. לראות שהוא לא בסדר -
זה לא מה שיעזור לשפר את היחסים.
יש לך בחירה. את יכולה לבחור להיות בקשר או לא.
ואם בחרת להיות בקשר ואת רוצה לשפר את היחסים, האם את מוכנה לעבוד קודם כל על הצד שלך בקשר?
אנחנו לא יכולים לשלוט באחר, וזה בטח שלא מתכון לזוגיות טובה.
יש לך תסכול מהמצב הכלכלי, את יודעת שזה הולך להשתנות ברגע שאת תתחילי לעבוד
האם את מוכנה להשתחרר מתבניות של איך היית רוצה שדברים יתנהלו,
ולהתחיל לראות את מה שיש לך באמת.
המתכון לסיפוק הוא קודם כל להעריך את מה שיש.
זה נשמע שאת יודעת את זה, אך לא באמת רוצה לעשות זאת בגלל התסכול והכעס.
עצתי לך אם את רוצה לשמור על משפחתך ועל כל הדברים הטובים שתארת כאן
הזכירי לעצמך מהי אהבה אמיתית, לא ההתאהבות החולפת,
המוכנות לראות את בן הזוג לא כרווח והפסד,
לא מהמקום הפרקטי, של ההתחשבנות,
אלא מהמקום הכי אוהב ואכפתי שלך.
יתכן ובשביל לבוא מעמדה זו תצטרכי לעשות תהליך עם עצמך
ולמצוא דרך לשחרר את הכעס והתסכול מחוץ לבית ולקשר.
אך אם חשוב לך לשמור על הקשר ועל המשפחה,
קחי אחריות על כל אלו, בלי להתחשבן.
אני שומעת מדברייך, כמה את מוצלחת וכמה הוא לא כזה. שלך יש חלומות והוא לא עומד במשימה של יצירת הכנסה מספקת לשם מימוש החלומות שלך.
את יכולה להמשיך עוד שנים עם תחושת התסכול הזו,
או שאת יכולה להיות אישה עוצמתית ועצמאית
שמרוויחה יפה, וחיה בזוגיות טובה ואוהבת ( בלי קשר
לכמה בעלך מרוויח) .
שחררי את עצמך מהציפייה שהוא ישתנה.
זה מצריך ממך הרבה!
שינוי בסדרי העדיפויות שלך,
עני לעצמך ( לגבי עצמך ולא לגביו):
מהי אהבה? מהי שותפות אמיתית?
איזה דוגמא את היית רוצה לתת לבתך?
איזה אוירה ויחס לבן זוגך היית רוצה שהילדה תקלוט?
מי את מולו?
מי היית רוצה להיות מולו שהיה משנה את הדברים לטובה?
איך הדברים ישתנו, את את תהיי שונה, אם תבטאי דברים אחרים מולו?אם תרגישי אחרת?


על מנת לחוש סיפוק, דרושה כאן עבודה פנימית שלך עם עצמך
בהצלחה!
יעל

שלום,
אני מעריכה את התשובה שלך, ומזהה בה הרבה אמיתות. לא קל לראות איפה אני לא בסדר, אבל אני בהחלט צריכה להתרכז בצד שלי, כי זה הצד היחיד שיש לי עליו שליטה.

אני רוצה רק לחדד, כי לא נעים לי שיש אי הבנה (למרות שאנחנו לא מכירות): אני לא רוצה שבעלי יהיה שונה משהכרנו, להיפך: אני לא אוהבת את השינוי. הייתי רוצה שיהיה צעיר ואופטימי ברוחו כמו בתחילה. מובן שאנשים משתנים, אבל במקרה שלו השינוי לא מיטיב עם אף אחד מאיתנו.
התחתנו אחרי מספר שנות היכרות, ולא לאחר התאהבות קצרה. אני לא מחפשת ניצוצות, רק את השגרה הטובה והנינוחה שתהיה לנו אם נרגיש במקום הנכון לנו, שנינו.
אני לא מחפשת שוגר-דדי. המשכורת של בעלי אישיו בגלל שהיא לא מספיקה, וגם כי העבודה לא מספקת אותו ולא אכפת לו. מצידו להישאר שם עוד עשר שנים רק כי זה נוח. מפריע לי שהוא לא יוזם שינויים גם כשרע לו כי זה מעיד, לדעתי, על אופי עייף ופחות "פלפל" ממה שהוא היה בשנים הראשונות מאז שהכרנו.
גם ההכנסה שלו היא לא עבור "מימון החלומות" שלי. הלימודים שלי ממומנים ע"י מלגות, ואפילו מלגת מחייה יש לי. אני פשוט צריכה שעד סיום הלימודים הוא יצליח לממן שכר דירה, גן לילדה, חשבונות... לא ביקשתי הרבה. אני לא בזבזנית מאז שהתחתנו כי הכסף לא שלי לבד ויש לנו הוצאות חשובות יותר משופינג...
ולמען הסר ספק, במשכורת שלי בשנים הקרובות מהר מאוד אכסה את כל מה שלא הכנסתי בשנות נישואינו. הוא אומר שזה לא חשוב לו, אבל לי חשוב שהוא ידע שההפסד כרגע ישתלם לנו כלכלית בעתיד ואני אחזיר את חלקי לבית ובשמחה רבה.

אני אנסה כמיטב יכולתי לשחרר את הרצון שהוא ישתנה בכלל. האמת שאני רק רוצה שהוא יהיה מאושר, בסופו של דבר. מגיע לו.
אני מניחה שלשאלה "מהי אהבה", ובהשאלה מנדרי חתונה נוצריים, אני אוכל להתייחס לתקופה הזו של שפל כניסיון זמני שאני צריכה לעזור לו לצלוח. אני מתביישת, אבל אני יכולה להצליח בזאת רק מתוך מחשבה שזהו מצב זמני... כשאני חושבת על תמיכה בבעל מתוסכל מקצועית לשארית חיי אני מתייאשת. הלוואי שהוא ימצא מה שהוא מחפש ואני אצליח להחזיק מעמד ולתמוך בו מוראלית עד אז.

אולי אני מנציחה את המצב בלי לשים לב. אני אקח לתשומת ליבי את השאלה "מי אני מולו" ואנסה להיות מה שצריך כדי לתמוך בו. אני חושבת, ותקני אותי אם אני טועה, בבקשה, שאני צריכה להתייחס אליו כאילו הוא כבר כל הדברים שאני רוצה לייחס לו. אני צודקת? זאת אומרת - להתייחס אלי כאילו הוא אדם מוצלח מקצועית שנאלץ לקחת זמן רגיעה בעבודה פחותה למעני, באופן זמני, וברגע שאסיים ללמוד ואשחרר אותו מחובותיו כלפי הוא יוכל לזנק ישר לתחום שהוא חלם עליו. כן?
את חושבת שאני גורמת לו קיבעון עכשיו? האמת שלא חשבתי על זה.

תודה על כל החומר למחשבה. אני מקווה שאצליח לעמוד במשימה ואהיה במקום טוב יותר איתו בעוד כמה שנים.