לב של קרח

שלום, אני בת 27, בדיוק מתחילה עבודה חדשה.
נמצאת בקשר מזה שנה עם בחור שמבוגר ממני בעשור. הבחור מקסים ואם לבצע ניתוח מעמיק, עונה לקריטריונים אותם אני מחפשת. אבל אני לא מצליחה להרגיש משהו חזק, אני לא מצליחה להתלהב כמו שאר החברות שלי, לא מצליחה להגיע להחלטה חד משמעית, אני כבר כמעט שנה לא פה ולא שם.
אני אציין שאני חושבת על הנושא המון ומגיעה למסקנה שכל מה שמפריע לי זה עניין המשיכה. זה לא שאני לא נמשכת אליו, אלא, אני מקבלת המון תגובות לא נלהבות מהסביבה שמורידות לי לחלוטין כל שבב התלהבות שהיה.
כבר נפרדנו מספר פעמים למספר ימים בלבד וכל פעם אני מרגישה מטומטמת: איך ויתרתי על בחור מקסים שמתחשב, מקשיב, אוהב כל כך ואז אני חוזרת על 4.
אני לא יכולה להמשיך כך יותר, זה לא פייר כלפיי וכלפיו.
הבעיה היא, שהוא לא הראשון שגורם לי להתלבט, למעשה, חוץ מקשרים בודדים קצרים ראשוניים של התלהבות , לא הצלחתי לאהוב עד היום.
יצאתי עם בחורים איכותיים ועדיין, קשה לי.
בכלל בחיים אני שואפת למצויינות, אני יודעת שבקשרים ואהבה זה לא אמור להיות מצויין וכמו שאני לא מושלמת, גם הבחור שאיתי לא אמור להיות מושלם. אבל הקרירות הזו וחוסר הרגשות וחוסר ההחלטיות שלי, הורסות אותי כל פעם מחדש.
אני מניחה שהבעיה טמונה בי ולא בכל בני הזוג שהיו לי עד כה. איך יוצאים מהמעגל הזה??? האם להישאר עם הבחור הנוכחי? או כמו שהרבה אומרים כשזה "זה" אז יודעים?