זוגיות ארוכה של זוג צעיר במשבר

אני ובן זוגי בני 23, זוגיות ראשונה של שנינו. יחד כבר 7 שנים מגיל 16.
נפרדנו מס' פעמים לכמה חודשים אך חזרנו.
לפני כמה חודשים עברנו לגור יחד בעיר שבה הוא התגורר עם הוריו.
במעבר נפקחו עיניי והרגשתי שאהיה בודדה לצדו, הוא תמיד חיפש לאן ללכת ומה לעשות - קניות. הורים. סידורים. עבודה. הרגשתי שלא רצה להישאר בבית לצדי. גם כשהיה בבית היה תקוע בטלפון או במחשב. הרגשתי מתוסכלת. כשהייתי "שם" הוא לא התייחס אך ברגע שהלכתי ואינני "שם" הוא פתאום מבין כמה הוא רוצה/צריך/אוהב/חשוב לו שאהיה על ידו.
הכל התפוצץ כשהוא פרץ לי לטלפון כי חשד שיש לי רומן מהצד, בגלל העובדה שהפכתי אדישה כלפיו כתוצאה מהיחס שלו. ניסיתי לדבר והכל התפוצץ.
כרגע אנחנו לא חיים יחד כבר חודשיים, חזרתי להורי.
הוא ממשיך לכתוב להתקשר ולדבר גם עם אמי, לדבריה הוא חסר אונים ומוכן לעשות הכל על מנת שהזוגיות הזאת תצליח.
אציין שאני מאוכזבת ממנו כחבר, כשותף וכבן זוג בכלל. איני יודעת אם יכול להיות עתיד לזוגיות הזאת ומצד שני חבל לי לוותר על אדם שהוא האהבה הראשונה שלי.
מה לדעתך כדאי לי לעשות במצב כזה ?
יש לו בעיות אמון והוא בונה לעצמו תסרטים בראש בכל הזדמנות קיימת ומחפש אצלי תשובות. אני מרגישה תחת זכוכית מגדלת ושכל צעד שלי לא בסדר