זמן איכות עם המשפחה = תחביבים

שלום אילנה יקרה.
אני מקבל את הרושם שהייאוש והתסכול שלך מופנה בעיקר כלפי בעלך, אבל אני חושב שהדברים קשורים בכל אחד מבני המשפחה. את זאת שכתבת כאן את ההודעה ולכן אתייחס בתשובה שלי אליך.
המצב שבעלך הגיע אליו שבו הוא מרוכז בעולם שלו וכתוצאה מכך מקטין את הקשר איתכם הוא לא מצב שהתחיל עכשיו. ברוב המקרים 'היעלמות' של אחד מבני הזוג בתוך העולם שלו היא תהליך שנבנה במשך שנים. באיזה דרכים את איפשרת לו להימשך לתוך זה ולא להציב את הגבולות שלך? האם הכעס שהוא מפגין כשאת מנסה לדבר איתו הוא סיבה להניח לזה ולוותר על הגבולות שלך?
כנ"ל לגבי הבנות שלכם, האם המידה שהן משתתפות במטלות הבית מספקת אותך? ואם לא, מה את עושה כדי לתאם איתן ציפיות ולהנהיג בבית ערכים של הדדיות, לקיחת אחריות ועזרה אחד לשני? יכול להיות שהן התרגלו לכך שאמא לוקחת את כל התפקידים בבית (כולל של המורה הפרטית)?
ולסיום את. את כותבת שהגעת למצב שאת לא עושה עם עצמך כלום. הצבת את בעלך, הבנות, הבית וכל השאר בראש סדרי העדיפיות עד שלא נשאר לך כח לעצמך, לעקרונות שלך ולצרכים שלך כיום ואת נגררת להזנחה עצמית.
האחריות להציב את עצמך בסדר עדיפות גבוה מוטלת עליך בלבד ואם את לא תעשי זאת - אף אחד לא יעשה זאת בשבילך.
הצבת גבולות, חיזוק התוקף האישי והימנעות מדפוסי ריצוי הן תהליך לא פשוט, הוא עלול לגרור עימותים, אי נעימות, תחושות אשמה ובגידה ביקרים לך ומצריך עקביות רבה. אבל תזכרי שבסופו של תהליך חשוב זה מחכה לך תמורה אדירה, איכות חיים גבוהה יותר, זוגיות מספקת ובריאה יותר וערך נפלא שהבנות שלך יקבלו ממך.
בהצלחה רבה!