איך אני יודעת שזה לא בשבילי?

את מספרת על מגורים יחסית טריים עם בן זוג שאינו מפנה זמן לזוגיות, בעיר זרה לך שאת מתקשה למצוא בה את עצמך.
ובכן, מדובר בשני דברים נפרדים שיש לשים אליהם לב.
הנושא הראשון, והוא מיקום הזוגיות במעמד גבוה בסדר העדיפויות, יש לפתוח אותו מול בן זוגך באופן ברור ורגיש. כשלא מפנים זמן לזוגיות בצורה אקטיבית, פעמים רבות היא פשוט נדחקת לשוליים עד שנעלמת כליל. המגורים המשותפים בהתחלה- אופיים מתעתע ויש שנוטים להרגיש תחושה של ׳אבל אני רואה אותך כל הזמן׳ רק בגלל שאתם ישנים באותה המיטה בלילות. עליך להבהיר לבן זוגך שעליו להתייחס לזוגיות ברצינות לפחות כמו שהוא משקיע באספקטים האחרים בחייו. עליכם לפנות זמן זוגי קבוע בתור התחלה ולהכניס את הזוגיות לשגרה של השקעה (לפחות פעם בשבוע). לאחר שעושים את המאמץ הראשוני, מתחילים להרגיש את הקשר פורח ולהנות מפינוי הזמן וההשקעה, גם אם הם לא היו יוזמה טבעית.
שנית, לעולם אל תחיי במקום על תקן מלווה. תחושת ה׳קדוש המעונה׳ שלך, ההגיונית לחלוטין אגב, מעכירה את הרגשתך, את האווירה הזוגית ויתכן וגם מרחיקה את בן הזוג. עברת לבאר שבע בשביל בן זוגך? מעולה, נסי למצוא עצמך בעבודה שאת אוהבת, נסי לבנות לך חיי חברה שם, סעי מפעם לפעם למרכז, עשי פעילות גופנית או תשקיעי בתחביב, בקיצור- בני לעצמך חיים נפרדים מהזוגיות.
לבסוף- בזוגיות טובה פעמים רבות החיים משתלבים, את יכולה לדבר על זה עם בן זוגך ולראות באיזה אופן את יכולה להצטרף אליו לפעילויות החברתיות שלו, בנוסף לזמן הזוגי שלכם.