בן הזוג שלי נטול חברים.

את מספרת שאת חברותית מטבעך ומטפחת את קשריך בעוד בן זוגך נטול חברים מבחירה. סביב הבילויים החברתיים שלך נוצרת אווירה לא נעימה אשר לא לחלוטין הבנתי את אופיה, אבל ניתן להניח כי בן זוגך בדרך כלל מעדיף שתוותרי על הבילויים החברתיים, ואם הוא מצטרף את לא מרגישה בנוח.
בחירותיו החברתיות של בן זוגך, כל עוד הן נוחות לו, עדיף בעיני שלא להתערב בהן. נושא חשוב שיש לגשת אליו, הינו שילוב החיים החברתיים שלך בזוגיות שלכם באופן שיטיב איתכם. סביב נושאים שאינם משתלבים באופן ספונטני בחיים הזוגיים, יש ליצור התנהלות קבועה המקובלת על שני הצדדים. את ההתנהלות הזו מסדירים מראש ובאופן רגוע ושליו (ולא כאשר מפגש חברתי שלך עומד על הפרק). הכוונה היא שתגיעו להסכמה ביניכם לגבי מספר המפגשים החברתיים אליהם את יוצאת לבד (בשבוע/ שבועיים חודש), ולגבי מספר המפגשים החברתיים אליהם בן זוגך מתלווה אליך- בחיוך ובכיף וללא מלחמות. וכך למעשה פותרים את הקושי סביב זה כאשר המטרה של שניכם היא להיות מאושרים בעצמיכם ולהסב לאחר אושר. באשר לתחושה הלא טבעית שאת חשה כאשר בן זוגך מצטרף למפגשים- ראשית זכרי כי מדובר בתחילת קשר וכי הגיוני שמפגש בין העולמות ירגיש מעט מוזר בהתחלה, שנית אני מאמינה כי הרבה מזה ישתפר כאשר הוא ישתדל לנסות להנות (לאחר ההסכם שלכם) ולא לשדר לך שהוא נגרר.