פוחדת לאבד אותו,פוחדת לאבד את עצמי

שלום לך. אחרי שנה של קשר מקסים, עמוק ומלהיב, עברנו לגור ביחד חברי ואני. אנחנו גרים במדינה אירופאית, הוא אירופאי, לי בת מהנישואים הקודמים(בארץ), בת 11. מאז שעברנו יחד במקום לגדול ביחד ולהתקרב זה לזו, אנחנו עסוקים במאבקי כוחות וקביעת טריטוריות. האגו, אני מניחה.... שלא כמו זוגות שמגיעים מאותו הרקע/תרבות/חינוך, אנחנו מגיעים מעולמות שונים. דת, מדינה, הכל. הרבה ויכוחים נסובים סביב חינוך הילדה, סביב התנהגות כלכלית וחברתית וכתוצאה מאי הבנות וקצרים בתקשורת למרות ששנינו יכולים להתבטא היטב ומאוד מאוד לעומק. הריבים מתישים את כולנו, לצערי קשה לנו למנוע ריב בנוכחות הילדה, כי לא ממש מודעים לכך שמתחיל ויכוח. אהבה יש עדיין, חשבתי שדבר כזה לא מוצאים כל יום. אני עדיין מאמינה בנו. המשיכה הגופנית מטורפת, הגענו לרמות אינטימיות נדירות והצמאון לחום ואהבה רק גדל. הפחד שלי משוב להיות לבד הוא עצום, מה גם שהייתי שם, וא-י-ן גבר מושלם! (ואני רחוקה מלהיות מושלמת!!!). בטח שמעת דברים כאלו בעבר. והאמת, אני גם לא רוצה לאבד אותו: הוא ישר ונאמן, רציני לגבינו ומשקיען, מביע נפלא רגשות ולא חוסך במילים, הוא חושב ומנתח באופן פסיכולוגי נדיר לגברים, הוא מעניק לנו המון ביטחון וחום ואוף...עדין וחתיך כל כך ... מצד שני, הוא עקשן ושמרן, מחושב ונוקשה בחינוך, קנאי (נסיון אישי מר) ולפעמים חסר סבלנות ונודניק! הייתי נשואה למישהו שנתן לי חופש אינסופי אבל היה חסר לי ה"ביחד", ועכשיו אני גרה עם מישהו בזוגיות אמיתי אבל הוא משגע אותי ופתאון חסר לי מרחב. אני פוחדת לאבד אותו אבל פוחדת גם לאבד את עצמי. טיפול זוגי כרגע לא בא מבחינתו בחשבון כי הוא סיים עם הפסיכו' לבנתיים, אבל הוא פתוח לקורסים/סדנאות וכו'. מה עושים, כל כך מורכב. הגוף מגיב בתשישות וכאבים שונים. תודה מראש!