התרחקות בחברה

אני קולטת מדבריך את תחושת הפגיעות שלך, את הפחד מדחיה, את האכזבה מהאנשים שאתם מתרועעים איתם.
אני מזמינה אותך לחקור בינך לבין עצמך, מהן הרגשות האלה שאת חווה?
מה קורה במציאות? האם הם באמת דוחים אותך? או שמא את שמה את עצמך בצד?
מה באמת פוגע בך שמה?שהם לא כל כך מדברים איתך? או שמא העובדה שהם "מכרכרים" סביב בעלך?

האם קיימת תחרות בינך לבין בעלך על תשומת לב החברים?
באיזה עוד תחומים בחייכם אתם מתחרים?
האם את מרגישה מנצחת בתחרות או מפסידה?
איזה רווח יש בתחרות ביניכם? לאן זה מוביל?

מאיפה נובע הצורך "להראות להם" שאת פגועה?
האם נדמה לך שאם לא תכבדי אותם בנוכחותך , הם יכבדו אותך יותר?

סמדר יקרה, אני מעריכה שתחושותיך נובעות קודם כל מפירושים לא נכונים של תמונת המציאות.
כולנו מפרשים ומפרשים וגורמים לעצמנו עוגמת נפש לעיתים ללא סיבות אמיתיות.
אני גם מזמינה אותך לבדוק עם עצמך מי את כשאת נמצאת בחברה? סגורה, ביישנית, כועסת, מקטרת, מרכלת, ביקורתית, נוטרת טינה? או אולי שמחה, משתפת, מכבדת, אוהבת, תורמת, קלילה, מפרגנת?

ההוויה הפנימית שלנו קובעת את המציאות בחוץ. מי את רוצה להיות? מה את רוצה להקרין?
מה יעזור לך לשדרג את ההוויה? מי יכול לתמוך בך בכך?

מבטיחה לך שאם תנסי לכבד את חבריך הם ישנו את יחסם אליך.
מקווה שעזרתי....בהצלחה!
עדה