ליעל

אני לא בוחרת להכנס איתך לכל החששות והדאגות והחשדות כי זה הצד ההרסני ואנחנו לא רוצות להעצים אותו.

אני רוצה למקד אותך על החיובי על הבונה, על הדרך שלך ליצור את הקשר החזק שאת רוצה עם בן זוגך, על ההזדמנות שלך לצמוח ולהתפתח מתוך הסיפור הזה.
זה הצד המעצים והמצמיח - שם עליך למקד את הכוחות. במה שכן עובד.
במה שיש בינכם. במה שחשוב לך שיהיה בזוגיות שלך - צרי את החיובי. השקיעי את מחשבותייך ביצירה של הקשר ולא בהישאבות לתוך רגשות שהם הרסניים לקשר.

החזירי את הפוקוס הביתה - אליך.
אליכם. אליך ואל ובן זוגך. השקיעי שם.

שיהיה בהצלחה

יעל

יעל שלום.האם את יכולה לעזור לי. התחתנתי לפני 5 שנים, יש לי ילד מנשואים קודמים ושני ילדים מנישואים נוכחים. בעלי בן אדם טוב, דואג,אוהב ילדים,גם לילד שלי מתיחס טוב ודואג לו,אבל יחסים ביננו ירדו פלאיםכי כל הזמן יש לו הוראות לא הספקתי ללדת הבן הראשון שלנו כי כבר אני לא עושה כלום רק יושבת נחון כי הוא מגיע הביתה בשעות מאוחרות 22:30 ועם יש כתם על הריצפה זה קטסטרופה הוא ידבר על זה כל הערב. וכל הזמן הוא מדבר על כללים שלו בבית. אני כבר שכחתי כמה פעמים הסברתי לו שאנחנו ביחד וזה לא רק בית שלו.אבל נראה לי מכיוון שלא נתתי אגורה אחת לבית הזה אז אין לי זכות לדבר. אני מאוד עצבנית. כי כל הדיבורים שלו על ניקיון בית ויש דברים שאני לא רואה ויש לי הרבה דברים אחרים שהתחלתי קורס לםני שנכנסתי להריון כבר ילדתי ונשארלי מבחן אחרון אבל עד היום הוא מזכיר לי שנרשמתי לקורס(כש שעלתי אותו עם אני יכולה להרשם חודש לפני הרשמה הוא אמר שלא יודעה תני לי לחשוב, ולפני הרשמה אוד כמה פעמים שעלתי וכיבלתי אותה תשובהתאז נרשמתי ואמרתי שאני מתחילה קורס).אז כל הזמן הינו רבים גם בגלל זה.כל ככ אנחנו הרבה רבים שאני כבר לא יודעת על מה לאגיד קודם. אם צריכ לצאת אז אני אומרת לו שאנחנו זוג וכידאי שנצא ביחד, והוא אומר ני לא בכלה. אז אני בכלה, כי אני יצאת רק עם ילדים לקחת מהגן או לנסוע להורים שלי פעם ב.אני מאוד עיפה מיחס הזה.מה עלי לעשות. תודה רבה.

אני שומעת מדבריך כמה נושאים:
בעלך מול הילדים
היחסים בינך לבין בעלך
שיחה על הכללים בבית
שיחה על כסף - כסף=זכות דיבור.
קורס - העצמאות שלך. בקשת /שאילת רשות או קביעת עובדה.

אני חווה את הכעס על תחושת הכלא שאת חווה.

את שואלת מה עליך לעשות?

כיוון שאת זו שפונה אלי בשאלה אציע לך דברים שתוכלי לעשות בעצמך.
כי את הבן זוג אנחנו לא יכולים לשנות, בטח שלא בכוח ולא בנסיונות שכנוע.

לכן..
אולי אם את תשני משהו אצלך, יתכן וזה ישפיע גם על הקשר והיחסים בינכם.

חשוב לי שיהיה ברור - תחושת כלא היא תחושה פנימית.

יתכן והיא מלווה בחוסר יציאה מהבית. אך התחושה היא פנימית.

הייתי מתבוננת איתך בשני כיוונים:
1. את עם עצמך:
מה חשוב לך בחיים שלך? מה היית רוצה ליצור בחיים שלך? מי את רוצה להיות? איך תרצי להרגיש?

2. מול בעלך:
מי את כיום בסיטואציות שאת מתארת כאן? עצבנית, עייפה, כועסת, מסבירה,
מי היית רוצה להיות בזוגיות ?
איך היית רוצה שהזוגיות שלך תראה?
איזה יחסים היית רוצה שיהיו?
מה חשוב לך בזוגיות?
איזה ערכים חשובים לך? לדוגמא: אהבה, אמון, הדדיות, שמחה, קבלה, הקשבה, חופש.
מי את רוצה להיות מולו ?

איך יבואו לידי ביטוי הערכים שאת רוצה בזוגיות, במי שתהיי מולו?
לדוגמא: אם חשוב לך ערך של אהבה, איך זה יראה במציאות שאת תהיי אוהבת? מה זה אומר? איך תתנהגי? מה תגידי? איך זה שונה ממה שיש היום? אם חשוב לך חופש, איך זה יראה במציאות שאת חופשיה מולו? איך מתנהגת מישהי שהיא חופשיה... ?... כך לגבי כל ערך שחשוב לך בזוגיות שלך.

חשוב לי להזכיר שוב, שאת בן זוגנו לא נוכל לשנות, אך נוכל להשתנות בעצמנו.
לרוב כשאנחנו עושים שינוי, זה עושה שינוי במערכות היחסים שלנו.