מה לעשות?

החוויה הראשונית מדבריך הוא שטף אינסופי של מילים שמעידות על הבלבול בו אתם נתונים.
האם אני צודקת?
לא ברור לי מה מצב הקשר: האם אתם בזוגיות? או שמא עדיין מוגדרים "ידידים"?
האם לכל אחד יש בן /בת זוג אחר?
מה שכן נשמע בבירור - ואת אומרת את זה יפה בסוף דבריך:
יש פוטנציאל אבל "אנחנו פשוט לא יודעים להביא אותו לידי ביטוי, לשים את האגו בצד ולתת לשני להיכנס, תחת מעטפת המגן."

יקירתי, זוגיות זה מגרש המשחקים האולטימטיבי להתגברות על אגו.ואתם כנראה משחקים בו יפה.
מכיוון שבן זוגך איננו איתנו בשיחה, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות להתבוננות:

מהן רגשותיך האמיתיים כלפי הבחור?
מהו הפוטנציאל שאת מזהה?
איך את מדמיינת איתו זוגיות לאורך זמן?
איזה ערכים יהיו בזוגיות שלך-שלכם?
מי את רוצה להיות שם?(דעתנית, יודעת, מתווכחת, מתגוננת או שמא מקשיבה, אוהבת, מקבלת דעה אחרת, מתפשרת כשצריך.......)
מאיפה הצורך במעטפת מגן? כיצד תוכלי להיפרד ממנה?
האם תוכלי באמת באמת לעשות מקום לבן זוגך בתוך המעטפת הזו?

נטלי, מהמקום של האימון, אני מאמינה שאיננו יכולים לשנות את האחר. אנחנו יכולים רק להשתנות בעצמנו. שינוי שלך יגרור גם שינוי שלו, בהתיחסות שלו. נסי ותיווכחי.
תקשורת טובה, פתוחה, רגועה, הוגנת, אוהבת.... היא בסיס הכרחי לזוגיות.
אינני נוהגת לתת המלצות על סיום קשר או בעיות בקשר.
אני רק מזמינה אותך להתבוננות, לעבודה כנה ורצינית על מנת שתוכלו להוביל את עצמכם ואת הפוטנציאל לידי מימוש.

מאחלת לך חיים מלאי אהבה,
עדה

עדה, שלום
קודם כל אני מודה לך על התשובה

שנית, אנחנו לא בקשר ידידותי אלא במערכת יחסים רומנטית, עם מחוייבות, בני זוג.
שנית, כן יש בלבול עצום לגבי העניין, שלא נותן מנוח.

אענה עכשיו על השאלות שהצגת בפני:
1. רגשותיי האמיתיים, אני מאוהבת בו כל כך, ובתוך תוכי אני עדיין חושבת שהוא האחד
אני יודעת שאני אוהבת אותו.
2. הפוטנציאל שאני מזהה- ענק. מערכת יחסים מעולה,אהבה גדולה, אני רואה את עצמי
מתחתנת איתו, ובהחלט יכולה לראות בו את אב ילדי העתידיים מאוד.
3. זוגיות לאורך זמן, אני מדיימנת שיחות נפש עמוקות, דאגה, כתף תומכת, הזדהות והבנה עמוקה,
אני מדמיינת שאנחנו נבין אחד את השני דרך מבט אחד בעיניים,
נלך מחובקים גם אחרי 5 שנים ביחד, בעת צרה נפנה ראשית אחד לשניה בין אם למענה או תמיכה
4. הערכים שיהיו בזוגיות- הבנה, דאגה, אכפתיות, שלא תהיה אגוצנטריות, פשרה, וכמובן אהבה.
5. מי אני רוצה להיות? קודם כל אני רוצה להיות נאהבת, אני רוצה להיות זו שתשמח אותו,
שיבוא אלחיה למשענת, אני רוצה להיות מסוגלת לוותר כשאין ה קריטי מבחינתי,
לראות גם את הצד שלו, להבין את העמדה שלו, אני רוצה להיות זו שתראה לו אהבה,
ולא אקח את זה בתור הפגנת חולשה .
6. הצורך במעטפת מגן? גדול מדי אצלי, יש בי פחד לא מובן שברגע שאני אפתחת ואהיה יותר חמה ואוהבת, ירבו הסיכויים לפגיעה, לעלבון. ברגע שאני לא משתפת אותו והוא אותי, אין אחריות על כלום,
אין את המצב שבו אנחנו תמיד צריכים להיות שם, וזה קושר פחות.
אין לי מושג כיצד להיפרד ממנה, ואני יודעת שזה אחד המקורות הכי גדולים לבעיות גם אצלי וגם אצלו,
אבל אני מדברת רק על עצמי, אין לי כלים להתמודד עם החומה הזו, אני אפילו לא יכולה להגיד בוודאות שיש לי כבר מוכנות רגשית להפיל אותה לחלוטין.
6. בתוך מעטפת המגן, יש מקום לבן זוג, אך הוא קטן מאוד.
והשאיפה שלי, היא,
שהוא ספציפית, יהיה חלק אינטגרלי מהחיים שלי, שבאמת יהיה החצי השני.

אבל איך באמת יודעים שהוא האחד, הקטע הקיטשי והבנאלי הזה,
איפה אמורה להידלק אותה נורה, שלפיה אדע שזה הוא.
שאני במקום הנכון?

שוב, אני מודה על תשומת הלב,
נטלי.

קודם כול אני מתנצלת על העיכוב בתשובה, פשוט לא ראיתי את ההמשך שלך...
ולעצם העניין.....
נראה לי שמעצם מתן התשובות שלך נוצרה בהירות לגבי רגשותיך, לגבי מקומך בקשר, לגבי העתיד האפשרי.
יחד עם זאת בתשובה מס.6 את מודה שעדיין אין מספיק מקום עבורו מתחת למעטפת המגן שלך ואת מעלה שאלות "בנליות וקיטשיות"(על פי הגדרתך) של איך יודעים.
אני רוצה לשאול אותך....מה יתן לך לדעת היום אם הוא אכן האחד?מה יוכיח לך היום שאת אכן במקום הנכון?
זוגיות היא מערכת דינאמית שמאפשרת צמיחה אישית ומשותפת.
האם את מרגישה היום שיש לך לאן לצמוח בתוך הקשר הזה?
האם בקשר הזה תוכלו להתגבר על משחקי האגו?
האם תצליחי לשים את הפחד בצד?

אם הקשר נכון לך לעכשיו , היי שם כול כולך .
מיותר לומר שאין תעודת ביטוח....על מנת לפתח ולשמר זוגיות טובה יש צורך בהשקעה מתמדת.

את מדברת על חומה, על חוסר היכולת להתמודד איתה ועל הידיעה שהיא מכשילה אותך בקשר.
אני מזמינה אותך לשקול עבודה אישית להמסת החומה בעזרה חיצונית של מטפל או מאמן.
כפי שאמרתי לך בתשובתי הקודמת.....אם את תעשי שינוי, אם את תמיסי את החומה, אם את תפני מקום מתחת למעטפת - הוא כבר יהיה שם, גם הוא יגיב לשינויים שלך.

מאחלת לך חיים יפים ואוהבים...
עדה

אני מבינה את הדברים שלך, ומקבלת אותם
אך בנוסף לכל מה שאמרתי,,
לא פעם אני חושבת לעצמי, האם איחרנו את הרכבת,
האם ניתן להחזיר דברים עוד אחורה

כרגע אני נתונה בכעס גדול,אכזבה ועלבון,
לפעמים אני לא רואה את ההמשך לזוגיות הזו על אף כל הרגשות שלי
ולכן מאוד קשה לי לרצות להיות כל כולי שם,
קשה לי לרצות לעבוד על הפחד שלי ועל החומה

וכאן נשאלת השאלה, שאיני יודעת עליה את התשובה,
איך למרות כל הרגשות השליליים, אני כן יכולה לנסות שנית
איך להתגבר על הקריסה הזו ולראות אם יש המשך
האם לבנות את האמון שלי בו ובנו כזוג למרות המפלה הקשה שספגתי,
למרות שכרגע אין שום יציבות.


שוב, מאוד מאוד מודה לך מראש,
ואני מקווה שכדבריך,
כן יהיה בסדר בסוף, כן תהיה אהבה ואושר.
סופ"ש נעים,
נטלי.

אני מאד מוקירה אותך על התובנות שלך ועל הפתיחות שלך לדבר על הרגשות הקשים שמציפים אותך. יחד עם זה, אני שומעת אותך אופטימית ובטוחה באהבה ובאושר.

אני רוצה לשאול אותך במי זה תלוי להתגבר על הקריסה?
מי צריך להתגבר על רגשות שליליים?
מי צריך לבנות אמון? האם יש בך אמון בעצמך בקשר הזה? האם את מאמינה שהכול בידיך?
אין ספק כדי לבנות מחדש רצוי לנקות את שרידי הקריסה.....האם את מסוגלת לסלוח?
האם את רוצה לסלוח?
סליחה הוא תהליך מרפה. אם תוכלי להיפרד מהכעס, העלבון והאכזבה, אז תוכלי גם לסלוח.
אלה הם הרגשות שבונים את החומה ויוצרים את הפחד.
אני מזמינה אותך לצאת למסע של ניקיון וסליחה ומשם הכול יהיה אפשרי.(תרימי טלפון לפרטים).

בהצלחה!
עדה

עדה היקרה,

רציתי להודות לך שבזמן קשה בשבילי,
היית שם לתת עצה ודעה, ובעצם לשקף גם את דעותי שלי, להעמיד אותי מול מראה כדי לראות את המצב.

שאלת אותי שאלות מכוונות, ובתהליך כאשר עניתי עליהן, הבנתי כמה דברים שהיו חסרים בתחילה.

במידה ואצטרך עזרה בהמשך הדרך, יותר מאשמח לפנות אליך.

באשר לדיאלוג שהיה, אני מאוד מאוד מודה!
תודה רבה רבה לך מכל הלב,
חיים מאושרים ומלאי אהבה גם לך!
נטלי.