לא יודעת איך להגיב

קודם כל אני מתנצלת על העיכוב בתגובה.

אני שומעת מדברייך את המחוייבות שלך לקשר וזה יפה.
יחד עם זאת את אומרת שאת מזהה איזה דפוס שחוזר מהיחסים הקודמים שלך.
לכן בואי נסתכל על הדפוס הזה: " כבר היה לי נסיון עם מישהו כזה בעבר, שבסוף נפרד ממני, כי לא הצליח להתגבר על הפחד שלו, לכן לא בא לי להפוך שוב למטפלת ומרגיעה של מישהו מהסוג הזה".

למדת מהעבר שהיית שם על תקן מטפלת ומרגיעה ואת לא רוצה להיות בקשר הנוכחי כזו.

מי את כן רוצה להיות מולו ? איזה אדם את רוצה להיות מולו? (לא מטפלת, אלא...)

איך זה יראה אם תהיי אדם כזה? איך תתנהגי? מה תרגישי? איך זה יתבטא במציאות?


אם היית צריכה לתת עיצה לחברה שלך שמספרת לך על בן זוגה שפוחד מהמחשבות על חתונה וילדים. מה היית מייעצת לה לעשות?

מה היחס שלך לחתונה וילדים? האם את שלמה עם המחשבה על נישואין והולדת תינוק? האם את שלמה עם הזוגיות שלך להקמת משפחה?

האם הקשבת למה מפחיד אותו בנושא? לא מתוך מקום של מטפלת אלא מתוך הקשבה נקיה ומתוך סקרנות? מהו אותו פחד שהוא חווה? פחד ממחויבות? פחד מהורות? פחד מאחריות? פחד שהיחסים יפגעו? מהו אותו פחד?

כמו שאת רואה אני מחלקת את זה בגדול לשתי שיחות:
1. עלייך - מי את רוצה להיות מולו, מה היחס שלך לחתונה וילדים ולזוגיו. מה היית מייעצת לחברה.
2. ההקשבה לפחד שלו מתוך סקרנות, התעניינות ולא כדי לטפל ולפתור את הבעיה, רק להקשיב.

התבונני בשאלות האלו ואני מקווה שזה יעזור להחליט כיצד להגיב.
בהצלחה ושבוע מצויין

יעל

שלום,

אני יודעת שאני אוהבת אותו מאוד ואני מניחה שלא יקח לי עוד הרבה זמן כדי כן לרצות ולצפות ממנו להצעת נישואין. אני מניחה שתקופה של שבעה - שמונה חודשים, בגילינו, כבר מספיקים כדי להגיע להחלטה כזאת. במיוחד גם לאור העובדה שאנחנו כבר גרים ביחד מספר חודשים והכל הולך בסדר גמור.

הוא שיתף אותי בכך שהוא באמת חושב שאני האחת בשבילו, שלמרות שהיה במערכות יחסים רבות וחשב שאהב בעבר, הוא מבין שכמו שהוא אוהב אותי וכמו שטוב לו איתי, אף פעם לא הרגיש כך בעבר. הוא שיתף אותי שהוא חושב על נישאוים ורוצה ילדים, אבל המחשבה על איבוד החופש והמחוייבות הגדולה שכרוכה בזה, די מפחידה אותו. מצד אחד הוא חושב ורוצה את זה, מצד שני הוא מבין עד כמה חייו ישתנו בעקבות זה ולא בטוח שהוא עדיין מוכן לזה.

מבחינתי, אני כבר כן מוכנה למחוייבות מהסוג הזה ואין לי שום חששות או ספקות לגביו או לגבי הקמת משפחה איתו.

הקשבתי לו ולתחושות שלו ואמרתי לו שמה שהוא מרגיש נראה לי טבעי לגמרי. זה רק אומר שהוא מתייחס לנושא הזה ברצינות ובאחריות רבה ושגם לי במידה יש תחושות דומות וזה נשמע לי טבעי.
בנוסף, כדי להוריד ממנו את הלחץ, אמרתי לו גם שאני לא מצפה ולא מחכה ממנו להחלטות שהוא לא בשל אליהן, אבל מצד שני השליטה על חיי היא בידיים שלי, כלומר שאני לא אגיע למצב שבו שאני מעבירה אותה למישהו אחר בציפיה שיקרה משהו.

אני לא יודעת אם שנושא מיצה את עצמו, כי לשנינו לא כ"כ נוח לדבר על זה. מה אני יכולה לעשות או לומר עוד כדי מצד אחד לא להרחיק את מיסוד הקשר ומצד שני לא להיתקע בציפיה ארוכה שהוא יבשיל למשהו שאני כבר די בשלה??

אני שומעת מתוך דברייך את הבגרות שלך, המודעות שלך וההבנה שלך.
אני שומעת את החשיבות של הקשר והחיוביות שבו.
וכן אני חשה שאת בודקת את הגבולות שלך.

הגבול הדק בין התחשבות וקבלה של רצונותיו של האחר, המתנה והתגמשות על מנת ששניכם תהיו באותו המקום ותהיו בשלים לבין לשמור על הגבולות שלך ולא לוותר על עצמך ועל רצונותיך.

אם השאלה הזו עולה אצלך, כפי הנראה את לא מיצית את הנושא.
גם אם זה לא נוח לדבר על זה, אם אתם הולכים לקראת עתיד משותף, נישואין והקמת משפחה, האם באמת תוכלו להמנע משיחות שיש בהן התמודדות משותפת ?

את מקילה עליו את הלחץ ואומרת לו שאת לא מצפה ומחכה להחלטות שהוא לא בשל אליהן ויחד עם זאת, את לא רוצה לחכות ולהיות בציפיה ארוכה עד שיבשיל.

מה הגבול שלך? כמה זמן את מוכנה לתת לו להבשיל ? קבעי תאריך עם עצמך.
מה הזמן שכבר לא תוכלי לחכות? תוכלי לקבוע זמן או טווח ברור לבדיקה מחודשת, להתבוננות.
כשקובעים זמן לבחינה מחודשת, זה משחרר את הלחץ והשאלות, ואולי דברים יתבהרו מאליהם וגם אם לא, אז יש את הגבול שלך, שאת ערנית אליו.

האם זה נכון עבורך לאמר לו שיקח את כל הזמן שירצה עד שיהיה בשל?
האם זה נכון עבורך לאמר לו מה שאת רוצה?
האם שיתפת אותו שאת רוצה ובשלה בנישואין ובהקמת משפחה?

לעיתים צריך טריגר שיזרז תהליכים.
האם תוכלי בצורה נעימה ונינוחה לשתף אותו במה שאת מרגישה ורוצה. בכך שאת לא רוצה ללחוץ עליו אבל שאת כבר בשלה לנישואין ורוצה זאת ולשחרר את השאלה והשיחה על כך למשך תקופת זמן מסוימת.

אולי תוכלי לשאול אותו מה הוא היה עושה בסיטואציה הפוכה? ותראי איך הוא חושב...

שיהיה בהצלחה
יעל