משבר בזוגיות אחרי לידה

אני חווה מתוך דבריך את הקושי הגדול, את הבלבול, את הפגיעות....לא קל להתנהל במציאות החדשה הזו כאשר נולדת ילדה קטנה שדורשת 24/7 תשומת לב ובנוסף לכך המציאות גם דורשת לשמור על איזון בזוגיות ובמשפחה המורחבת.

במרחב האימוני אנחנו אומרים שהאחריות על המציאות שאנו חיים היא תמיד שלנו.
אז אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות על מנת שתתבונני על המציאות שלך.

האם שאלת את עצמך איך בעלך מרגיש עם בואה של הילדה הקטנה?
האם לדעתך הוא מרגיש שותף? או שמא הוא מרגיש דחוי?
מה היה מצבו כאשר גרתם אצל הוריך? איך הוא הרגיש איתם?
האם היה לו תפקיד או היה רק צופה?

קיימת תופעה מוכרת של "קנאת אב" ברגע לידת הילד הראשון בעיקר. אם עד עכשיו הייתם חברים ושותפים לכל דבר, עכשיו יש שחקן נוסף על הבמה.
מי את מולו כאבא של הילדה? האם את סומכת עליו ? האם את מבקשת ממנו עזרה (ולא רק מאמא)?
האם את מסוגלת לחוות את התחושה שלו של אובדן "המקום הראשון" אצלך?

כאשר את מדברת על שיחות "מוטיבציה" למה את מתכוונת?
האם יש שם טענות, דרישות, כעס, איומים? או שמא יש שיתוף רגשות, בקשה לעזרה, הערכה הדדית,
אמונה ביכולת שלו, עידוד?

בני אדם מגיבים תמיד ליחס שהם מקבלים. אם תרצי לשנות את האווירה בזוגיות כדי להתגבר על המשבר,יש צורך כנראה להעלות את התקשורת לרמה הבאה שלה.
האם את מקשיבה לו? האם את מבינה מה הוא אומר לך בין השורות?
האם את מתעניינת בו?
אם תזמיני אותו להיות שותף לגידול הילדה ולא תראי אותו כ"אויב" אני מאמינה שתוכלו להתגבר על המשבר.

אני גם מזמינה אותך לשאול את עצמך: האם עשיתי כל מה שאפשר ? לפני שאת מחליטה על פירוק החבילה. פירוק היא הדרך הקלה.....פתרון המשבר היא אפשרות של צמיחה עבור שניכם.
אל תוותרי על הצמיחה שלך!

בהצלחה לכם מכל הלב....
עדה