מתלבטת מה לעשות..

אני מאוד מעריכה את הכנות שלך ואת האחריות שלך , שאת מודעת ליכולת ההכלה שלך, ולוקחת בחירה אמיצה לא להביא ילדים לעולם.
גם אם זו החלטה סופית וגם אם זה משהו שישתנה בעתיד, כרגע זו החלטתך ואת מאוד ברורה לגביה.

אני מסכימה איתך לגמרי שזה משהו שצריך להיות ברור גם לצד השני.
ובמיוחד כישראלים , הבאת ילדים זה נושא מרכזי בחיים שיש ליצור הסכמה לגביו.

את אומרת שאמרת לו את דעתך בנושא, הוא הופתע לשמוע ונראה שהקשר בינכם ממשיך.

האם בזה שאמרת את עמדתך, את מרגישה שזה לא היה מספיק ברור?
האם את מאמינה שיש סיכוי לקשר בינכם, כשתספרי לו את האמת כולה?
אני מבינה את הרצון שלך להיות ברורה ולא להשלות אותו - וזה מוערך, קשר צריך להתבסס על אמון, כנות וערכים משותפים כמו להביא או לא ילדים.
האם את סומכת על כך שאת תהיי בקשר רציני עם בחור שמבין אותך , מסכים ובוחר גם הוא לא להביא ילדים?

לפני השאלה אם לספר לו את האמת כולה כבר עכשיו, או להשאיר את זה כך לעת עתה, הייתי מציעה לך לראות בעיני רוחך את המציאות הזו מתרחשת: שאת בקשר רציני עם הגבר הנכון עבורך, שמסכים ובוחר גם הוא לא להביא ילדים לעולם. דמייני זאת, כאילו זה כבר קורה. זה אמיתי.
חשוב שתוכלי לראות את זה בדמיונך.

אולי תרצי להשאיר את זה כך לעת עתה ולראות אם הנושא הזה עולה שוב?
מה היית ממליצה לחברה שלך לעשות במקרה דומה?

אין תשובה אחת ויחידה , התבונני עם עצמך על השאלות הללו, וראי מה עולה בך.

בהצלחה
יעל

קודם כל תודה רבה על תגובתך המהירה והמתחשבת.

העלית כאן שאלות באמת מהותיות. את צודקת לגבי זה שכשאמרתי לו שאיני מעוניינת בהבאת ילדים לעולם הוא לא נרתע והמשיך איתי בקשר. אך אני חושבת שזה משום שהוא לא הבין לעומק כמה זה נושא באמת מהותי בשבילי.
הוא אמר לי שהוא בטוח שזה עוד ישתנה אצלי משום שאני רק בת 22 ועדיין צעירה לחשוב על כך אבל אני באמת חושבת שזה לא קשור לגיל שלי כרגע.
חוויות החיים הכואבות שעברתי ואני עדיין בתהליכי החלמה מבעיות לא קלות בכלל, גרמו לי להבין שילד בעתיד יכול לעשות לי יותר רע למצבי הנפשי מאשר טוב.

חברה הציעה לי שלא לדבר על כך בשלב הזה משום שזה עדיין ממש מוקדם. אך איני רוצה לרמות אותו ..אני מרגישה שאני בסוג של הסתרה שאני לא מדברת איתו על כך בגלוי לב.
אני בהחלט רואה את עצמי חיה עם מישהו ללא הבאת ילדים. אני דווקא חושבת שזה יכול להיות טוב יותר עבורי ועבור הקשר הזוגי גם כן.
אני יודעת שהוא מצידו מאוד אוהב ילדים ורוצה כאלה בעתיד. אך איני יודעת אם יהיה מוכן להתפשר על כך.

מה היית עושה במקומי לדעתך? היית משתפת אותו בהרגשתך כבר בשלב ראשוני זה של הקשר? או שהיית מחכה קצת יותר?

אשמח לשמוע מה את חושבת, זה חשוב לי.

תודה

את מציינת שאת חושבת שהוא לא הבין לעומק כמה זה באמת נושא מהותי עבורך.
את גם אומרת שאת מרגישה בסוג של הסתרה שאת לא מדברת איתו בגלוי.

לפי דבריך , נראה כי את רוצה להגיד לו שוב, כדי שיבין את החשיבות של זה בעינייך.
אני מבינה שנושא הילדים, עומד בדרכך באמת להכיר ולתת לקשר סיכוי אמיתי.

אם את אכן מרגישה כך, אולי תשאלי את עצמך , מהי הדרך הטובה ביותר להגיד את זה. מבלי לפרט את כל חוויות החיים הכואבות שעברת, אך גם להעביר את המסר בצורה ברורה.

נסי לראות בדמיונך, איך תדברי איתו, מה יכולות להיות תגובותיו, איך את תתמודדי עם התגובות הללו, נסי לראות את כל האפשרויות שיכולות לעלות.

אולי כך תוכלי להחליט אם וכיצד לדבר איתו על זה בצורה שלא תכביד על הקשר, אך גם לא תסתיר עניין מהותי זה.
אם בחרת לספר לו והוא שוב אינו נרתע, שחררי את הנושא והשקיעי בקשר.

מקווה שעזרתי
סוף שבוע נעים
יעל