יחסים קשים

שלום רב,

חברי ואני יחד כבר חצי שנה, גרים יחד ואני בתחילת הריון.
אני אלמנה שנים רבות ואמא לנער בן 17 בקירוב וחברי גרוש כשנתיים ואבא לילדים בני 5 ושלוש.
מאחר ולשנינו הסטוריה של יחסים קשים, התחלנו בטיפול זוגי כחודש להכרותנו, אותו הפסקנו לפני כחודש מאחר והרגשנו שאנחנו יכולים להמשיך הלאה לבד. אגב, הטיפול הועיל מאד.

המשבר הקשה ביננו התחיל כשבן זוגי נוכח לדעת שאכן נקלטתי ויש הריון. אגב, הריון שהוא היה שותף לו פעיל, מודע ונלהב. בעצם הוא אמר שהוא לא רוצה בהריון ומבקש שאעשה הפלה. הוא נימק את בקשתו בכך שמפחד שאבקש ממנו להיות שותף בכל המובנים לגידול הילד ושהוא בטוח שלא יעמוד בכך. שגם היום הוא לא מסתדר עצמאית עם תשלומי המזונות לילדיו ונזקק לעזרה מקרובת משפחה והוא לא רוצה שאבוא עם דרישות כלכליות עבור העובר. הוא מתנה את הסכמתו לילד בכך שאכניס אותו כשותף לחשבון הבנק שלי ואז, כך הוא חושב, לא "אתחשבן" איתו...
אני חוששת מהחשבון המשותף. אני עובדת קשה מאד לפרנסתי, וגם הוא, למרות שאני יותר מבוססת מבחינה מקצועית, ואני פוחדת שבן זוגי פשוט ינצל את העובדה לא להתאמץ יתר על המידה ויחיה חלקית על חשבוני.
אני מאד רוצה בילד. זוהי הזדמנות אולי אחרונה שלי לילד (עוד מעט בת 40) ואינני מעוניינת לעשות הפלה. אני יודעת שבן זוגי מאד מפחד, אך כך גם אני. יחד עם זאת אני מבינה שזוהי הזדמנות לקשור ביננו עוד, גם מבחינת הילדים, ושילד מביא המון סיפוק אושר ומשמעות ולא רק קושי.
אני מנסה לחזור לטיפול הזוגי אך בן זוגי איננו מסכים. אני מבקשת שילך לסדנת קואוצ'ינג (הוא גם נתן את מילתו לכך) אך הוא לא רוצה...

אני אובדת עצות ואשמח לעצה מאירה.

תודה.