מוטרדת

אני מאד מבינה את תחושתך.....אני מניחה שהבנות עדיין קטנות וזה לא פשוט לך להישאר לבד לתקופה של שבועיים.
יחד עם זאת, אני מאד מוקירה אותך על ההבנות שלך לגבי עצמך ולגבי ההשפעות של תגובתך על הקשר עם בעלך.

מה יאפשר לך להסתכל על ההתמודדות כאתגר?
אולי דווקא בעקבות ההתנסות הזאת תוכלי ללמוד להיות פחות תלויה בבעלך?

בנוסף....מה דעתך לנסות למצא פתרונות יצירתיים לתקופת העדרותו?
אולי אפילו נסי לשתף אותו בקושי שלך ונסו למצא פתרונות לעזרה ביחד.

חוץ מזה , אם תסתכלי על הצד החיובי של העניין, ההסכמה שלך לנסיעה שלו, נותנת לך נקודות זכות:)). ביום מן הימים, כאשר תרצי לעשות לעצמך יום כיף לבד, הוא בוודאי יאפשר לך זאת ....

גלית יקרה, נכון שאנחנו לומדים ממודל ההורים, אך החיים היום משתנים במהירות ודפוסים שהיו נכונים לדור הקודם כבר לא מתאימים לדור הזה.
נסי להתגמש ולהנות מהאפשרויות שהסיטואציה הזו מזמנת לך..

מקווה שסיפקתי לך חומר למחשבה....
בהצלחה!
עדה