אובדת עיצות

שלום,

יש לי בן זוג כבר חצי שנה, הקשר בינינו הוא הקשר הכי רציני שהיה לי. אני מרגישה איתו מצוין ויש בו הרבה תכונות שתמיד חלמתי למצוא בבן זוג.
בן זוגי מעניק לי הרבה <מפנק, מזמין אותי לבתי קפה, ארוחות וכו'> , תומך בי כשקשה לי, דואג לשלומי <מתקשר פעמים רבות במשך היום>, מפרגן ומחמיא לי, רגיש אלי..מדבר איתי על עתיד משותף ואני יודעת שכוונותיו אלי רציניות מאד כפי שלא היה מעולם רציני כך עם בחורה.

עם כל הטוב שבו, יש בו צד אחד שמאד מפריע לי וחורה לי. הוא לעיתים קרובות חסר טאקט ויכול להיות חצוף אפילו. הוא יכול לדבר לא יפה < לא מדובר על קללות חס וחלילה או הקנטות>, לזרוק איזה מילה פוגענית פה ושם כשהוא עצבני עלי וזה משהו שקשה לי איתו מאד. דיברנו על כך פעמים רבות, אמרתי לו שזה פוגע בי המילים שהוא אומר, והוא אמר שהוא אינו מושלם ושהוא כזה ואני צריכה לקבל גם את הצד הזה שלו.

הסברתי לו פעמים רבות שהוא מדבר לא יפה כשהוא מתעצבן <עד כדי חוצפה ממש> ושיש דברים שלא צריכים להיאמר. הוא טוען שכשהוא עצבני קשה לו מאד לשקול את מילותיו אבל הוא ישתדל לשקול מילים. וככה כל מריבה שלנו שבה הוא מדבר לא יפה נאמר, הוא מבטיח שישקול ויהיה עדין יותר.

זה חוזר על עצמו כל הזמן. נראה כאילו זה משהו שמאד טבוע בו חוסר הטקאט הזה. מיותר לציין שזה משהו שמאד פוגע בי ומערער את חוסר הביטחון שלי בו ובקשר עצמו.

הוא מתוסכל מזה שאני מעירה לו על כך פעמים רבות כשאנחנו רבים, אבל זה מפריע לי ואני לא יכולה שלא להעיר על כך כשהוא מדבר בצורה לא יפה.

מצד שני קיימים בו אותן תכונות מצוינות וטובות שתיארתי בהתחלה ואני מאד נקרעת בין השניים.

מה עלי לעשות??
האם אני מפספסת כאן משהו מהותי?

אודה לכם על תגובתכם, זה מאד חשוב לי.