אובדת עצות...

אני בת 24 וחבר שלי בן 28 אנחנו יוצאים כבר 3 וחצי שנים,
לפני שנה וחצי נודע לי שהוא בגד בי ובכל זאת הוא הבטיח שישתנה, ושלא יפגע בי יותר.והחלטתי לתת עוד צ'אנס לו ולקשר.
יש לי 2 בעיות:
לפני 3 שבועות הוא שאל רב אם להתחתן איתי והרב אמר לו שכן וכמה שיותר מהר, הוא החליט לקחת את עניין החתונה ברצינות , ובא לדבר אם ההורים שלי איך יוכלו לעזור לנו (כי שנינו סטודנטים) ההורים שלי לא במצב כלכלי ממש טוב ובכל זאת הם אמרו לו שיוכלו לעזור לנו ב30 אלף, הוא דיי קיבל את זה,והתחיל לברר מחירים לחודשים הקרובים (עד 5 חודשים) אחרי כמה ימים הוא בא ואמר לי שהוא מחליט לדחות את עניין החתונה לעוד שנה, בטענה שההורים שלי לא עוזרים מספיק , כי הוא רצה שהמתנות מהחתונה יהיו לתחילת דרכינו. למרות שכולם גם משפחתו וגם משפחתי אמרו לו שנכסה את החתונה מהמתנות, הוא מתעקש שהוא לא רוצה שנתחיל את דרכינו "כעניים" .
אני לא מסוגלת להישאר ככה עוד שנה כי רוב הזמן אני ישנה אצלו בבית והוא גר עם ההורים שלו , הוא רוצה לחסוך כסף במשך השנה ואני מאמינה שגם מה שהוא יחסוך לא יספק את הציפיות שלו ולכן אני מאמינה שזה יהיה יותר משנה.
לא משנה מה אני אומרת לו הוא לא מוכן לשנות את דעתו ולהתחשב מעט בדעתי.
הבעיה השנייה: זה שהוא אוהב "חופש" לעשות מה שבא לו, מתי שהוא רוצה ומבחינתו הוא גם לא חייב להודיע לי אם הוא יוצא לבלות, או נוסע מחוץ לעיר, (או כל דבר אחר)
אם אני מבקשת ממנו שלא יצא הוא עושה לי דווקא ויוצא, כל מה שאני מבקשת ממנו הוא עושה ההיפך רק בשביל הדווקא להראות לי שאני לא יכולה "לסרס" אותו.
אני לא יודעת איך להסביר לו שקשר מבוסס על הקשבה, ולעיתים גם היענות לרצונות של הצד השני.
מבחינתו אם אני מבקשת ממנו משהו, אז אני שתלטנית ומנסה לקחת ממנו את החופש שלו.
בנוסף לכל זה הוא אומר שבגלל שאנחנו רוב הזמן ביחד, "אחד בתחת של השני" הוא לא מתגעגע אלי אבל אם אני לא לידו אז הוא ממש מתגעגע, אבל הבעיה שהוא לא מראה את זה ואפילו לא מתקשר בשביל להראות "הנה חשבתי עליך"
מצד אחד, ממש קשה לי להישאר איתו לאור ההחלטה שלו לדחות את עניין החתונה לעוד שנה (כי אני יודעת שזה יהיה יותר משנה) ובכלל כל המצב הזה שהוא לא מייחס חשיבות למה שאני אומרת. הוא נותן לי הרגשה כאילו אני מובן מאליו.
ומצד שני ממש קשה לי לקום וללכת כי אני מאוד אוהבת אותו והייתה תקופה שהוא ממש כיבד אותי וייחס לי חשיבות רבה ואז החלטתי שאיתו אני רוצה לבנות את החיים שלי.
אני פשוט אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, לעזוב או להישאר ולנסות לתקן את הדברים? (אם אני ישאר אני לא יודעת איך לשנות אותם)
תודה