בגידה

אני חשה את המצוקה ובלבול שלך.
בעלך הפר את האמון בינכם, וזה כואב ללא ספק.

השאלה מה את רוצה לעשות בנידון?
כיצד את יכולה לקחת אחריות על הסיטואציה?

מדבריך עולה כי הוא חי את חייו ואת מנסה לסדר את העניינים, את מאפשרת לו לקחת ממך את הכוח שלך. את מציעה לו להפרד והוא לא רוצה, את מבקשת שילך והוא לא מוכן, את מראה לו את האמת והוא כועס עלייך. איפה את בקשר, מי את בקשר? איזה תפקיד את לוקחת על עצמך? האם את מוכנה להיות הקורבן לסיטואציה הזו? מה זה אומר מבחינתך לקחת אחריות על הסיטואציה?

התבונני עם עצמך בשקט אולי קחי לך מרחק ובדקי עם עצמך מה א ת !!! רוצה מעתיד הקשר?
האם את רוצה לנסות ולעבוד על הקשר?
האם את רוצה שתתיעצו עם איש מקצוע?
האם את רוצה לפרק את הזוגיות?
מה מחזיק אותך בקשר?
האם את אוהבת אותו ותוכלי לסמוך עליו שוב?
האם תוכלי לחיות איתו גם אם הוא ימשיך לבגוד בך??
האם את נשארת רק בשביל הילדה?

כיצד המשבר הזה בזוגיות שלכם יכול לחזק את הזוגיות שלכם?
מה בקשר בינכם צריך להשתנות? מי את צריכה להיות מולו?

תקשורת:
בכל אופן נשמע שאתם חייבים ליצור תקשורת ולדבר בפתיחות על כל מה שקורה, על הרגשות שלכם, על ההשלכות של הבגידות שלו, על איך שאת מרגישה לגביו ולגבי כל מה שקרה.
התעלמות אחד מהשני לא תביא לפתרון הנכון.
יש צורך לדבר להבהיר דברים , לדעת איפה שניכם עומדים, לבטא את הרגשות, לראות מה כן קיים בינכם והאם יש רצון משותף לעבוד על היחסים גם אם זה אומר לוותר על דברים אחרים, מה אבד בקשר שלכם, מה חסר לך ולו, והאם זה ניתן לגישור.

בדקי האם את באה לשיחה מתוך האשמה וחולשה או באה כדי לבדוק מה המצב באופן האובייקטיבי ביותר שאפשרי עבורך. אפשר לדבר על הרגשות מבלי להאשים (אתה פגעת בי...) אלא מתוך מה שאת מרגישה: נפגעתי ממך...

אולי תרצי לעשות את השיחה ואח"כ לקחת קצת זמן לעצמך להבין מה את רוצה מהמשך היחסים.
ותזכרי שמה שלא יהיה את יכולה לצמוח מכך לבנות לך חיים טובים יותר , ביחד או לחוד.
לעיתים אנו עוצמים עין ואח"כ מתעוררים בשלב יותר מאוחר, כל התעוררות היא לטובה! גם אם זה לא נראה כך ברגע זה.

בהצלחה,
יעל