להלחם בקנעה..

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה
עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להתנהל מתוכה.
כלומר, גם אם את מרגישה שעולה קנאה ואת יודעת שזה בגלל שטויות, ברגע הזה שהיא עולה, עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.
על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך,
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, תזהי אותו, התייחסי אליו כמו אל ילד קטן שרוצה יחס, קחי עליו אחריות והעבירי את תשומת לבך לקול הבוגר שיודע מה נכון עבורך ושאינו פועל מתוך פחדים ותשוקות .

גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.
בהצלחה
יעל

קטע של אושו שעונה לבחורה על איך להתמודד עם הקנאה:
"אין זו שאלה של מציאת הדרך החוצה. השאלה היא לראות כיצד נכנסת פנימה.
לצאת החוצה אינה השאלה כלל. הנך כבר בחוץ. הדבר היחיד הוא להתבונן איך נכנסים פנימה.
ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה,לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.
בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק,
איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.

אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות.
אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.
כאשר את מחליטה שמשהו מכוער ושלילי אז את מתחילה להתבונן לצדדים. אינך פוגשת בזה.
אם זה שלילי, מי ירצה לראות זאת? את תרצי לברוח בצורה כלשהי – ואינך יכולה להשתחרר ממשהו
במידה ולא נפגשת איתו.
כשאנו מתבוננים מתוך מודעות, כל הטוב שבנו נשאר ונהיה אף יותר ברור ובולט – את יכולה לראות
את הטוב ברור יותר, ליהנות ממנו יותר ולחיות אותו יותר - וכל השלילי מתחיל להעלם כמו חשכה. זה יקרה."