עצובה...

שלום,
אני בת 29 ויוצאת עם גבר הצעיר ממני בשנתיים מזה 7 חודשים. מה לא עברנו בשבעת החודשים האחרונים-2 מחלות מין שעד היום לא התגברתי עליהן -האחת מהן היא הרפס והשניה קונדילומה שהופיעו זו אחר השניה, אני כבר לא יודעת מי הדביק את מי ובאיזשהו שלב העדפתי כבר לא לדעת. מה שכן, מאז המחלות האלו ירד לי החשק המיני, הרגש, ההתרגשות...לאחרונה קיבלתי טבעת-לבן זוגי היה ברור כבר בפגישות הראשונות שאני היא האחת ולתקופה קצרה בהתחלה אני הרגשתי גם כך, אבל מהר מאוד הרגש הלך ודעך, זה התחיל מזה שהוא היה כנה מספיק לשתף אותי בעבר שלו כילד עד לגיל יחסית מאוחר כשלאורך כל התקופה הזו הוא היה ילד בעייתי מאוד (על רקע משפחתי לא פשוט- הורים שחזרו בתשובה וובין היתר היו מאוד קמצנים), הוא עשה דברים שבקלות יכלו להגיע לתיק פלילי ואיכשהו זה לא קרה. בכל אופן, לאחר הצבא הוא התאפס והלך ללמוד הנדסת חשמל. היום הוא עושה כבר תואר שני מה שהעיד בעיניי על יכולת התמדה ורצון להתקדם. אבל החותם של העבר הבעייתי שלו אף פעם לא באמת נשכח, היות ואני עכשיו יודעת שהבסיס של התפיסות שלו היה מעוות, בכל אופן מהר מאוד גיליתי שהוא לא מת על בעלי חיים ומעבר לאהבה אין לו אמפטיה כל כך אליהם. מוזיקה היא גם ברשימת הדברים שלא ממש מעניינים אותו..דווקא הדברים שהופכים אותי להרבה יותר מאושרת לו אין נגיעה אליהם. אנימוצאת שהוא ציניקל מאוד, לעיתים הוא לוקח על עצמו את תפקיד ליצן החצר וזה מלווה בהרבה חוסר טקט בכל מיני אמירות לא במקום וכשאני עומדת מהצד אני נבוכה. הוא מטיף המון על כסף, על כך שיש שאיפות קדימה וצריך לנסות ולהתפזר כמה שפחות כדי להתרכז במטרה, אבל לפעמים מתחשק לי לבלות איתו במסעדה טובה מבלי להרגיש את החשבון נושף לי בעורף...מצד שני אם חסר לי כסף בחשבון אין לו בעיה להכניס כסף...העניין הוא שהחשק המיני שלי והרגש מאוד ירדו והמצב שיננו התדרדר מיד לאחר שהחלטנו להתחתן באמת, אז יש לי טבעת ואני לא מרגישה את השמחה אלא רק את הקונפליקט והפחד שאני עושה טעות רק כי אני לא מסוגלת להביט מחוץ למערכת יחסים הזו, מה עוד שהיו לי 2 קשרים אחרים האחד של שלוש שנים והשני של ארבע שהסתיימו, בעיקר בשל חוסר רג מצידי ופעם מצד האחר. איכשהו עושה רושם של כל מערכת יחסים שלי מסתיימת בחוסר רגש- והכל קורה מאוחר מדי..כשאני כבר עמוק בפנים ולא מסוגלת לחלץ את עצמי משם. אני גם כבר לא יודעת אם זו אני וכך יהיה בכל מערכות היחסים- ואם כן, אז מה הטעם לנסות ולהכיר גבר חדש...אני מבולבלת, כבר אמרנו לכולם שאנחנו מתחתנים ועכשיו כך הרגשות שצפים מכתיבים אחרת...אני פוחדת לאבד אותו אבל כבר לא בטוחה שזה מהמניעים הנכונים או מהם מניעים נכונים בכלל....אני רק יודעת שאני מתעצבנת עליו בקלות, שהוא מצחיק אותי הרבה פחות מבעבר ושאני רוב הזמן עצובה, פשוט עצובה.