צ'אטים אירוטיים

אני חווה מדבריך סערת רגשות עצומה למרות שהאירוע היה כבר לפני מ-3 שנים.

אני מזמינה אותך לשאול את עצמך מה מכאיב יותר:
א. יחסי המין הוירטואלים של בעלך בתחילת הדרך
או
ב. העובדה שהוא הסתיר את זה ממך כל כך הרבה זמן.

לגבי א. - איש לא יכול להבטיח שזה לא יקרה שוב, אך את אומרת שיחסי המין שלכם טובים, אז למה לך לחשוש?

לגבי ב. - אני מזמינה אותך לבדוק את מושג האמון ביניכם...
מה זה אמון עבורך? מה זה אמון עבורו? איך מחזקים אותו? מה מידת התקשורת ביניכם?
האם זו תקשורת פתוחה וכנה, מפרגנת, מעצימה? או שמא תקשורת "מסתירה", מקניטה, פוגעת?
להערכתי כדי לבסס אמון צריך לבנות תקשורת בריאה.......

ועוד נקודה אחת....
אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך את מושג הסליחה.
האם את יכולה לסלוח על "התחלקות" שלו לפני 3 שנים?
מה זה אומר לסלוח? אם לסלוח עושה אותך קטנה או הופך אותך לחזקה ובוגרת?

אני מזמינה אותך מכל הלב לשים את הפוקוס על הטוב שביניכם ולהשקות אותו יום-יום,
במקום להשקיע אנרגיות במשהו שכבר חלף....
בהצלחה!
עדה

אהלן ריקי,

אני אחלוק עמך את אשר אני חווה מסיפורך.
ראשית אני מזמין אותך להיכנס לנעליו של בעלך. מה שעשה הנו דבר טבעי ולגיטימי. לכולנו יש תשוקות, רצונות ודחפים. בעלך היה מספיק אמיץ כדי למלא תשוקות אלו, מה שרבים אחרים אינם עושים, וזאת משום שהם מפחדים מתגובות הסביבה, ומהמוסר והמצפון של עצמם שעלול להציק להם זמן רב.
זאת המציאות... כפי שאני רואה אותה.

במידה והיה ניתן להבטיח לך שבעלך לא יעשה דבר כזה שוב, האם באמת היית נרגעת וסולחת? כנראה שלא. החשש האמתי אינו לגבי העתיד אלא לגבי העבר - מה שקרה בתקופה בה התחלתם לצאת.
והשאלה היא - "האם יחסינו מבוססים על אהבת אמת? הרי שאם הייתה קיימת, לא היה לו צורך בשיחות ארוטיות עם בחורות אחרות."

כאשר אנו מנסים לשנות את המציאות של הסובבים אותנו קורים שני דברים:
א. אנו מגלים שאין באפשרותנו לשנות מציאותם של אחרים לאופן בו אנו רוצים. זאת המציאות שלהם ושלהם בלבד.
ב. אנו מגלים שרק אנחנו יכולים לשנות את תפיסת המציאות - הרי שאין דבר כזה מציאות אובייקטיבית, וזאת משום שמציאותו של כל אחד מלאה פרשנויות.

החשש שלך בנוגע לנאמנותו של בעלך רוקם עור וגידים, ואכן עלול להוביל לגירושים או לנישואים לא מאושרים. זה בסדר... גירושים הנם לגיטימיים. החשש לרוב הוא מתגובת הסביבה... וכולנו יודעים שזה שטויות ושהכל בסדר.

ובנוגע לפתרון:
אהבה עצמית. זהו הפתרון.
ברגע שאדם אוהב עצמו, אין הוא תולה את האושר שלו ביחסם של אחרים.
ברגע שתתאהבי בעצמך, ותגלי שאת מדהימה ללא שום קשר להישגים הפורמליים שלך: "תארים, מראה, בעל, רכוש, וכו' ", לא תחששי עוד למעשיו של בעליך.

כאן בדיוק מתחיל המסע אל האושר - ביני לבין עצמי.
יש כאן מאמנים נפלאים. במידה ואת מעוניינת באימון אישי לעבר הצלחה ואושר, המלצתי היא לעקוב אחרי הלב. אם המאמן/ת אליהם פנית מרגישים לך כדבר הנכון, לכי על זה. אם עולה מולם חשש או הסתייגות מדבריהם, יש לעבור למאמן הבא.

אני מאחל לך המון הצלחה.
חיוך :)

רז

אהלן ריקי,

אני אחלוק עמך את אשר אני חווה מסיפורך.
ראשית אני מזמין אותך להיכנס לנעליו של בעלך. מה שעשה הנו דבר טבעי ולגיטימי. לכולנו יש תשוקות, רצונות ודחפים. בעלך היה מספיק אמיץ כדי למלא תשוקות אלו, מה שרבים אחרים אינם עושים, וזאת משום שהם מפחדים מתגובות הסביבה, ומהמוסר והמצפון של עצמם שעלול להציק להם זמן רב.
זאת המציאות... כפי שאני רואה אותה.

במידה והיה ניתן להבטיח לך שבעלך לא יעשה דבר כזה שוב, האם באמת היית נרגעת וסולחת? כנראה שלא. החשש האמתי אינו לגבי העתיד אלא לגבי העבר - מה שקרה בתקופה בה התחלתם לצאת.
והשאלה היא - "האם יחסינו מבוססים על אהבת אמת? הרי שאם הייתה קיימת, לא היה לו צורך בשיחות ארוטיות עם בחורות אחרות."

כאשר אנו מנסים לשנות את המציאות של הסובבים אותנו קורים שני דברים:
א. אנו מגלים שאין באפשרותנו לשנות מציאותם של אחרים לאופן בו אנו רוצים. זאת המציאות שלהם ושלהם בלבד.
ב. אנו מגלים שרק אנחנו יכולים לשנות את תפיסת המציאות - הרי שאין דבר כזה מציאות אובייקטיבית, וזאת משום שמציאותו של כל אחד מלאה פרשנויות.

החשש שלך בנוגע לנאמנותו של בעלך רוקם עור וגידים, ואכן עלול להוביל לגירושים או לנישואים לא מאושרים. זה בסדר... גירושים הנם לגיטימיים. החשש לרוב הוא מתגובת הסביבה... וכולנו יודעים שזה שטויות ושהכל בסדר.

ובנוגע לפתרון:
אהבה עצמית. זהו הפתרון.
ברגע שאדם אוהב עצמו, אין הוא תולה את האושר שלו ביחסם של אחרים.
ברגע שתתאהבי בעצמך, ותגלי שאת מדהימה ללא שום קשר להישגים הפורמליים שלך: "תארים, מראה, בעל, רכוש, וכו' ", לא תחששי עוד למעשיו של בעליך.

כאן בדיוק מתחיל המסע אל האושר - ביני לבין עצמי.
יש כאן מאמנים נפלאים. במידה ואת מעוניינת באימון אישי לעבר הצלחה ואושר, המלצתי היא לעקוב אחרי הלב. אם המאמן/ת אליהם פנית מרגישים לך כדבר הנכון, לכי על זה. אם עולה מולם חשש או הסתייגות מדבריהם, יש לעבור למאמן הבא.

אני מאחל לך המון הצלחה.
חיוך :)

רז