החלטה קשה

אני בת 23 וחבר שלי בן 29 אנחנו ביחד כבר 4 שנים
יש לי בעיה איתו, שהוא לא מוכן לוותר על כלום (חברים שלו, יציאות וכו') אני לא מתכוונת שיוותר על כל העולם שלו בשבילי אבל אני מצפה שיראה לי שהוא מוכן לוותר על החברים שלו בשבילי שאני הכי חשובה לו ושאני נמצאת הרבה מעל כולם בסדר העדיפויות שלו כי אחרי הכל הוא "מתכנן להתחתן איתי"...
לפני שבוע הוא בא והציב לי עובדה שהוא נוסע לאילת, התנגדתי בכל תוקף אך זה לא בדיוק עזר לי.
רבנו וסיכמנו בעצבים שזה נגמר בנינו. כשהוא חזר ישבנו לדבר והוא אמר "שאני אובססיבית כלפיו, שהפכתי אותו למרכז החיים שלי ועוד". (שנינו סטודנטים אבל הוא סיים את המבחנים ואני לא) זה לא שאני לא רוצה שהוא יהנה, שאם אני בבית כי יש לי מבחן שהוא ישאר איתי וישמור עלי, פשוט כל כך נפגעתי שהוא הציב לי עובדה שזאת הייתה הסיבה להתנגדות שלי,מעבר לזה שהוא נוסע שוב סוף החודש לשבוע (וגם זה בלעדי וחינם) אני מאוהבת בו והוא חשוב לי אבל לא ברמה שאני יהיה אובססיבית כלפיו, מבחינתו אם הוא עוזר לי במשהו אז אני תלוייה בו, אם אני מתקשרת סתם כדי לדבר אז אני אובססיבית, אם אני רוצה שנעשה משהו ביחד אז אני רוצה אותו רק לעצמי......
כשדיברנו הוא אמר לי שאם תהיה לו עוד הזדמנות כזו(כמו בשבוע שעבר,כי זה היה מלון טוב ובחינם על חשבון חבר שלו) הוא יקום וילך . עכשיו הוא בא ואמר לי שהוא נוסע למשפחה שלו (סופ"ש).
אם זה ככה, למה הוא צריך חברה? בשביל שבזמן שהוא נמצא בבית הוא לא יהיה לבד? כבר שבוע שאני אוכלת את הלב ומתעצבנת, אני מעניקה לו מכל הלב, אני נראת טוב, אני בחורה טובה, לא עושה דווקא ושטויות, ועדיין אני לא מבינה אם הוא חושב להתחתן איתי למה הוא מתנהג ככה? מצד אחד הלב שלי אומר לי להישאר ומצד שני ההגיון אומר לי לעזוב הכל ולצפות לעתיד טוב יותר אבל בלי אהבה.קשה לי להתעלם מהרגש והלקשיב להגיון מאחר ואני מאוד רגישה. אני חושבת שאם גבר מצא את האישה שאיתה הוא רוצה להקים בית, הוא צריך לעשות הכל כדי לשמור אותה לידו ולא "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" כמו שחבר שלי עושה, ובסוף אומר שאם הוא לא יתחתן איתי הוא לא יתחתן בכלל.
אני נמצאת בדילמה, לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב...
אני יודעת שאם זה ימשך כך החיים שלי יהיו גרועים, אני מצפה מהחבר שיעניק וירצה להיות לידי, לא שיחפש כל הזמן עם מי ללכת לבלות. לא נראה לי שהוא בשל להתמסד ואני כן. יש לי חברות אבל בחיים לא גרמתי לו להרגיש שהן יותר חשובות ממנו, שאלתי את עצמי את כל השאלות האפשריות ואני גם יודעת את התשובות, מה אני רוצה, למה אני מצפה, איפה אני בכל התמונה וכו'. אני חושבת שאם הוא ישנה את הגישה שלו יהיה לי חיים טובים,יהיה לנו עתיד טוב יותר
האם כדאי לי להישאר ולנסות לשנות משהו? האם בכלל אני יכולה לשנות משהו (או את ההתנהגות שלו)? האם זה ישתלם לי בסוף או שאני משקיעה את האנרגיות שלי לשווא?מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את הגישה שלו?