נסיעות לחו"ל במסגרת עבודתו של הבעל

ברוכה הבאה לפורום שלנו....
קודם כול אני שמחה לשמוע שיש לכם זוגיות מאושרת , ואני בהחלט יכולה להבין את תחושת התסכול שלך בקשר לנסיעות שלו.
יחד עם זאת, אני לא מספיק מכירה את מודל הזוגיות שלכם.
יש זוגות שעושים הכול יחד, יש העושים את הרוב בנפרד ויש המוצאים את דרך האמצע.
לאיזה מודל אתם משתייכים?
את אומרת שלך אין צורך בזמן בנפרד. האם יש צורך אחר שלך שבעלך מאפשר או מכבד?
לעומת זאת, לבעלך יש צורך לנסוע לכנסים כדי לצמוח מקצועית. את מאד בטוחה שהנסיעות הן לצורכי עבודה והרגש שעולה לך הוא קנאה.
האם חשבת במה את מקנאה? האם שוחחתם על הנושא בפתיחות ובכנות?
אני מאמינה שבזוגיות טובה כל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל על פי צרכיו.
האם את יכולה לקבל אמונה זו?
מה שחשוב הוא לפתוח את הדברים ולא לצבור משקעים מיותרים.

מקווה שעזרתי...
ערב נעים,
עדה

עדה שלום, תודה על תגובתך המהירה. אני עקרת בית שבעיקר מגדלת את הילדים ובעלי הוא זה שמפרנס. אני לא רוצה לחזור לעבודתי כי חשוב לי להיות אמא במשרה מלאה ואני מקדישה את רוב זמני לילדים אך מוצאת זמן גם לתחביבים כגון ספורט. אני מאוד אוהבת את בעלי ומתגעגעת אליו שהוא בעבודה. אך אני מקנאה שלו יש זמן פנוי בשפע ובגלל שאני בבית הוא יכול להרשות לעצמו לעבוד עד מאוחר וגם לנסוע לחו"ל בראש שקט שיש מי שבביית דואג לילדים. לא משעמם לי בבית כי הילדים והתחביבים וגם החברות ממלאים לי את זמני. אבל אני מתמלאת בכעס ותרעומת בכל פעם שבעלי מודיע לי על נסיעה , אני לא רוצה לפגוע בקידום שלו בעבודה, אבל האם בכלל יש לי זכות לדרוש שלא יסע לנסיעות שלא לצורך או בכך הוא ירגיש כאילו הוא בכלא? אני מעדיפה שהוא לא יסע בכלל, אבל הוא מתעלם מהצורך הזה שלי, ומנסה לפצות אותי אחרי כל נסיעה למרות שהטינה שלי נשארת. האם אני בכלל יכולה לדרוש שלא יסע?

רווית יקרה,

עולה בי רצון לשאול אותך מספר שאלות למחשבה. האם תסכימי להקדשי להן תשומת לב? תודה.

א. האם בחירתך באמהות במשרה מלאה נעשתה באופן מודע ושלם?
ב. האם את עדיין שלמה עם זה?
ג. האם את מפיקה מכך סיפוק ואין לך צורך בעיסוק אחר?

לגבי האמירה שלך" אני מקנאה שיש לו זמן פנוי בשפע".
ד. מה זה עבורך זמן פנוי בשפע?
ה.האם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי להביא פרנסה טובה למשפחה, נקרא עבורך זמן פנוי?
ו. האם הנסיעות הן זמן פנוי? האם הוא נוסע לבלות או נוסע לעבוד וללמוד?

ולבסוף....
האם שיתפת את בעלך ברגשי הקנאה, התרעומת, הטינה?
האם חשבתם לנסח ביניכם הסכם שיאפשר שביעות רצון לשני הצדדים?
מילת המפתח , רווית, היא תקשורת פתוחה. צבירת רגשות שליליים רק מחמירה את המצב.

בהצלחה!
עדה

שלום עדה. חשבתי על השאלות שלך, כשנולד לי בני השני החלטתי שמאד קשה לי להקדיש תשומת לב גם לילדים גם לעבודה גם לבעלי וגם לבית, הרגשתי עייפה ומותשת, ובעיקר לא היה לי מספיק אנרגיה להיות אמא כמו שרציתי להיות לילדי. מכיוון שאני גודלתי ע"י אמא עובדת, שתמיד היתה מתוחה ועייפה כשחזרה הביתה, תמיד הבטחתי לעצמי שאני אהיה אמא אחרת.
כמה שבעלי שיוויוני ומוכן לעזור, שעות עבודתו המרובות פשוט לא מאפשרות לו לעזור בבית וכמובן שגם אם אצא לעבודה כל עול הבית והילדים עדיין יפול על כתפיי. ניסיתי לחזור לעבודה (כמורה לחינוך מיוחד) ותוך חצי שנה נישברתי ולא הרגשתי מאושרת.
כשאני אומרת זמן פנוי אני מתכוונת שבעלי יכול להרשות לעצמו להתרכז רק בעבודתו, ואילו אני יודעת שאין לי אפשרות כזאת. בתי הבכורה התחילה כיתה א' והלימודים שלה חשובים לי ביותר, חשוב לי לגדל ילדים מצליחים ומאושרים, ובשביל זה צריך להקדיש זמן כמותי, ולא רק זמן איכותי.
בעיקר מה שמפריע לי ובעצם מעליב אותי שבעלי בוחר בנסיעות, למרות שגם ככה בקושי יש לו זמן להיות איתנו בבית. ניסיתי לדבר איתו על כך ואף לכתוב לו מכתב בנושא, אבל לדעתו אני צריכה לשוב לעבודה ואז אני אהיה יותר עסוקה. בעיניו הנסיעות חשובות להשאיר אותו בעיניינים.
ומה את חושבת? לדרוש בתקיפות שלא יסע או לנסות לבלוע את הצפרדע ולשכנע את עצמי שאני יכולה גם להסתדר שבוע כל פעם בלעדיו. ואיך אני אסתדר עם הכעס והמירמור?

שלום רווית,

מהתשובה שלך אין לי מספיק בהירות לגבי השאלות ששאלתי.....

א. האם בחירתך באמהות במשרה מלאה נעשתה באופן מודע ושלם?
אני מבינה שההחלטה היתה ממקום שקשה היה לך לתפקד כאמא שהיית רוצה להיות ולכן בחרת
להשאר בבית ולטפל בילדים.את אומרת שאת רוצה לגדל ילדים מצליחים ומאושרים.
ואני שואלת.....האם זה אפשרי כאשר אמם מלאה בכעס ובמרמור? איך זה משפיע עליהם?

ב. האם את עדיין שלמה עם זה?
לשאלה זו לא היתה תשובה מאד ברורה.

ג. האם את מפיקה מכך סיפוק ואין לך צורך בעיסוק אחר?
אני מבינה שאת מצליחה גם לעשות ספורט וגם מבלה זמן עם חברות בנוסף לטיפול בילדים.

לגבי האמירה שלך" אני מקנאה שיש לו זמן פנוי בשפע".
ד. מה זה עבורך זמן פנוי בשפע?
התשובה שלך היא שלבעלך יש זמן להתרכז בעבודה שלו (האם זה זמן פנוי???)
ה.האם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי להביא פרנסה טובה למשפחה, נקרא עבורך זמן פנוי?

ו. האם הנסיעות הן זמן פנוי? האם הוא נוסע לבלות או נוסע לעבוד וללמוד?

ולבסוף....
האם שיתפת את בעלך ברגשי הקנאה, התרעומת, הטינה?
ניסית לדבר ולכתוב מכתב.....
האם חשבתם לנסח ביניכם הסכם שיאפשר שביעות רצון לשני הצדדים?
במכתב - התקשורת היא חד צדדית.....האם קיבלת תשובה למכתב?
אין תחליף לשיחה קרובה, מן הלב....האם אתם מדברים על מה שכואב?

אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך האם מקור הכעס הוא הנסיעות של בעלך, או שמא יש עוד סיבות שאת לא מדברת עליהן? איזה ציפיות לא התגשמו? איזה פער יש בין מה שציפית למציאות שאת חיה?
מה היית את משנה היום בחייך כדי שהם יהיו יותר שלווים ונינוחים ללא כעס ותרעומת?

מברכת אותך בימים שלווים ומאושרים!
עדה

עדה שלום, אני מקווה שזה בסדר שאני ממשיכה להשיב לך או שהפורום מיועד לשאלה אחת, עצרי אותי אם אני כבר מגזימה. שאלת אותי שאלות לא פשוטות. וגם התשובות לא פשוטות עבורי.
חלק מן הקנאה שלי נובע מכך שבעלי ממש נהנה מעבודתו, מרגיש סיפוק וקוצר הצלחות ואילו אני לא מתוגמלת כלל על עבודתי בבית ועל גידול הילדים. אולי אפילו להיפך כי אפילו משפחתי ממש לא מרוצה מכך שאני לא חוזרת לעבודה והוריי מאמינים שלגדל ילדים בבית זה עיסוק נחות שלא מתאים לכישוריי. כשבעלי נוסע נראה לי כאילו הוא לא אוהב אותי מספיק, ואני מרגישה נטושה.
בבקרים אני עסוקה ביותר בכל יום אני שעתיים במכון הכושר, יש לי חברה שגם היא בבית עם התינוק
אני מכינה ארוחות מושקעות ובריאות לי ולילדים ומטפחת את הבית. גם אחה"צ מלא בעיסוקים עם הילדים, שיעורים עם הגדולה, חוגים, חברים לילדים, מקלחות וכו', אבל אז מגיע הלילה כשהילדים הולכים לישון ואני נשארת לבד. אני מתקשה לישון כשאני לבד במיטה ואני פוחדת שיפרצו לבית או שיקרה משהו לילדים ואני לא אסתדר לבד. אף פעם לא הייתי לבד ועד שנישאתי בגיל 24 גרתי עם הוריי. לא פשוט לי לתאר בפני בעלי את פחדיי כדי שלא ירגיש שאני תלוייה בו מידי וחונקת אותו,
אני ממש לא מעוניינת לחזור לעבודה, טוב לי בשיגרתי הנוחה והרגועה, ובד"כ אני לא ממורמרת ובטח הילדים לא ניפגעים כי מהגידול שלהם אני ממש נהנת, ואם הייתי צריכה להישאר בביית בלי הילדים כשבעלי נוסע ביכלל לא הייתי מסתדרת. אני מקנאה כי את הסיפוק והאושר שלי אני מקבלת מהביית והמשפחה ואילו בעלי מקבל את הסיפוק שלו מעבודתו, ואפילו לא אוהב לקחת חופשים כי הוא מפחד שהוא יפסיד משהו בעבודה ויקרו שם דברים שהוא לא יקח בהם חלק. אני פשוט רוצה בתיקווה ילדותית שגם הוא ירצה להישאר איתנו בבית וישים אותי במקום הראשון שאני ארגיש בטוחה ואהובה
ואיך אני יכולה להגיד לו דברים כאלה? אני לא רוצה שהוא ידע עד כמה אני תלויה בו ובאהבתו.

שלום רווית,
נכון, למען האמת הדיאלוג הזה מתארך מאד ונראה שלא תקבלי פה את כל התשובות שאת מצפה.
אימון הוא לא יעוץ....זהו תהליך של לפחות 3-4 חודשים שבו המתאמן מרחיב את התודעה שלו ומוצא תשובות לשאלותיו.
השאלות שנשאלו באו באמת על מנת לאתגר את החשיבה.

כמתנת פרידה לדיאלוג זה, אני משאירה אותך עם עוד כמה שאלות.
- כיצד את מעריכה את תפקודך כאמא?
- האם להיות אמא טובה נחשב בעיניך הצלחה?
- אם כן, מה גורם לך להתחשב בדעתם של אחרים על הבחירה שלך להישאר בבית?
- מה הבדל בין להצליח בתור אמא או להצליח בתור עובד היי-טק?
- אם היית צריכה לשלם על כל מה שאת עושה בבית, כמה זה שווה לך?
- האם את שווה ומוערכת בעיני עצמך?
- כמה דברים חיוביים את יכולה להגיד על עצמך?
- מה יגרום לך להתאהב בעצמך?
- מי את בקשר עם בעלך שגורם לך להרגיש לא אהובה או נטושה?
- מה היית משנה בתקשורת הזוגית שלך?

מאחלת לך התבוננות עמוקה למציאת כל התשובות.
סוף שבוע נעים!
עדה

גם אני עובד בהיי טק וגם לי יש את אותה הבעיה עם אישתי.

העניין פה שלרוב הכנסים והנסיעות לחו"ל מחייבות אותך ברמה המקצועית להיות שם, (כי אם אתה לא תהיה מישהו אחר ממקום העבודה שלך יהיה ) וזה אומר שאם אתה לא מתמקצע ולומד להכיר פתרונות אחרים ראיה אחרת של עסקים עם אנשים מכל העולם והבנת הקרקע לעבודה פוריה יותר בעבודתך רוב הסיכויים שאט אט תדחף לצד ובחור או בחורה אחרים יקחו את מקומך בעבודה.

אני מנסה בנסיעות אלו פעם ב.....רבעון או חצי שנתי לצרף את אישתי לנסיעה (לא תמיד אתה יכול לממן נסיעה עם האשה אך פעם ב...זה אפשרי).

ברגע שבעלך יקח אותך פעם אחת ותראי לעיתים כמה מסיבית ההשתלמות או לחילופין הכנס אז תביני שיש לנו רק את הערבים אולי לצאת לשתות משהו עם חברים.

לרוב הכנסים האלו ממודרים מכניסה של (אחרים) כי יש מימון קצוב לאירוח ולא תמיד אפשרי להכניס את אישתך לחדר במלון או לארוחות ערב מסודרות וקבועות.

אם את עצמאית מספיק ואם את יכולה לממן את נסיעתך עם בעלך הייתי מציע לך להצטרף פעם ב...כך שרוב היום תהיי לבד או בקניות או במוזאונים או בתי קפה למרות שרוב הפעמים הכנסים האלו נמצאים בעיירות נדחות (כי זה יותר זול ויותר "פסטורלי").

ואם את כבר בבית תמצאי חברות טובות שימי את הילדים אצל הסבתות וצאי לבלות "כאילו" את רווקה. :-)

אייל

היי אייל, שמחתי לראות שגם גברים נכנסים לפורמים הללו, ושיש עוד אנשים שחולקים איתי את בעייתי כי לא רציתי להראות סתם בכיינית ומפונקת.
מכיוון שבעלי נוסע בכל פעם לשבוע, לא מממנים לו נסיעות גם לאישה ובכל מיקרה אין לנו סבתות שעוזרות ואני לא משאירה את הילדים בלעדיי לזמן ארוך כל כך. איך אישתך מסתדרת בלעדיך?
ואיך אתם מוצאים זמן לזוגיות כשהעבודה כל כך תובענית והילדים קטנים?
בתודה רווית.