אובדת עצות

אני בחורה בת 24 גרה עם חבר שלי כחצי שנה ואחנו יוצאים שנה. כרגע אני מרגישה שהזוגיות שלנו במשבר. כמעט ולא עובר יום מבלי שהיה איזה ויכוח או ריב, לא מדובר על ויכוחים על עקרונות או דברים קונקרטים אלא דרים נסיבתיים וזה דווקא מה שמתסכל אותי כלכ כך. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני אך נראה לי שאחנו לא משדרים על אותו גל מבחינה תקשורתית. בן זוגי מאוד רגיש, הוא לא יודע לקבל ביקורת גם כשהיא בונה וגם שהיא לגטימית, יש נושאים שהוא ממש רגיש לגביהם שאותם אסור בכלל להזכיר. הוא לא קנאי או אובססיבי אך יש לו מין קטע עם ערך "הכבוד" שאני לא מצליחה להבין. ברור לי שכבוד זה דבר חשוב בכל מעכת יחסים אבל ההגדרה שלו למושג נרחבת בעיני עד כדי כך שלא ניתן להבין מה עובר את גבול הכבוד ומה לא. אני מוצאת את עצמי נזהרת במילים כי אני לא יודעת מתי הוא ייעצב,ייעלב, מתי הוא ירגיש שמזלזלים בו או בכבודו, מתי אני חופרת או מתי אני לא שואלת מספיק. לי זה מרגיש שלא משנה מה אני עושה זה אף פעם לא מספיק. ניסיתי לדבר איתו בהנחה "שאני טועה,/הוא טועה/ אנחנו טועים" ומה עושים עם זה. אבל הוא מסתגר וטוען שזאת חפירה ושנמאס לו להתווכח. אני לא חושבת שזה ויכוח בכלל, כי איך אפשר לסיים ויכוח בלי להבין מה היה לא בסדר? לדעתי צריך להפיק לקחים כדי לשפר את התקשורת. אני מרגישה שהוא מציב רף גבוה של ערכים ומצפה שאעמוד בהם. בנוסף הוא מפרש כל פעולה שלי שבאה על חשבון רצונותיו בתור אגואיסטיות. עייפתי מלנסות לחפש שלום כי הוא לא משתף פעולה, יש לו רקע לא קל שחלק מהתנהגותו נובעת מכך (התייתם מאם וגדל ללא אב) ואני מנסה להיות עדינה ומבינה אבל אני לא יודעת איפה בא הגבול של ההבנה והאמת כי הוא מרגיש מותקף וחסר בטחון ולכן תוקף בכל פעם שאני מנסה ללבן את הבעיות שלנו. הוא מבחינתו יסיים ויכוח בחיבוק לאחר שירגע אבל לי זה לא מספיק אני לא יודעת איך להעביר לו שכל הקטע עם הכבוד מאוד הרסני כי לדעתי כבוד זה משהו תלו מקום/זמן/מצב/וכו ולכן שונה מאדם לאדם ובעיקר ולהבין מה אני צריכה לשנות....אני לא רוצה להגיע לנקודת האל חזור אבל מתעוררים בי קולות שאומרים לי שאני אלך על ביצים כל החיים שלי ואני לא רוצה להרגיש ככה, אני אמורה להרגיש הכי חופשית וטבעית לידו ולא רק בתנאים שלו....מה עושים במצב כזה??????????