מדוע קשה לי לחוש התאהבות

שלום,

יש תקופות שבהן אני יוצא לדייטים, לא הרבה ולא בתקתקנות. לעיתים יוצא עם אותה בחורה מספר פעמים, וזהו. אני לא מצליח ל"התרגש" או לחוש רגשות כלפיהן. למעשה אני חש דחייה מסויימת.

הפעמים היחידות שאני כן חש משהו כלפי מישהי זה כאשר אני חש שיש מצב שהיא "תלקח" על ידי מישהו אחר... כלומר, מרגשי קנאה... שמתי לב שאולי בכל הפעמים שכן חשתי, זו כנראה הייתה הסיבה ל"התאהבות" או "קראש", וזה לא נראה לי תקין, כי לא נראה לי שקשר כלשהו יכול להצליח מנסיבות כאלו.

אני בן 32 ומעולם לא הייתי בתוך מערכת יחסים, אני מניח שגם מפני שהיו לי עדיפויות אחרות וגם מפני שקשה לי להיפתח ולהכיר אנשים באופן כללי ויומיומי. נולדתי עם מומים וחשתי כל הילדות שלי שונה מאחרים, מה גם שעברתי עשרות ניתוחים ועדיין מחכה לי עוד ניתוח אחד לפחות. אולי יש למומים קשר לקשיים החברתיים שלי, קשה לי לדעת בבירור. אני חי בבדידות מסוימת, פרט לעבודה וחדר כושר.. אין לי כמעט חיים חברתיים.
זה לא כל כך נחמד לגור לבד, אבל קשה לי להיות במחיצת אנשים, לא מרגיש בנוח ליד אנשים. מרגיש כאילו לא משנה באיזה שדה או מקשה אני אהיה, תמיד אהיה נטע זר. ופחות קשה לי להיות לבד מאשר להיות אם אנשים, אבל בגיל שלי אני כבר מתחיל להרגיש כל מיני לחצים סביבתיים לגבי המצב שאני נמצא בו היום. זה מאוד מעיק.

בעבר הייתי בטיפולים שונים אצל פסיכותרפיסט ופסיכיאטר, אבל קצת התאכזבתי מהם. חשבתי שהם לא מחזירים תמורה נאותה לסכומים ששילמתי להם.

ואני חי היום בתוך עולם של חוסר זמן, שאין זמן לכלום. צריך להספיק המון ואין זמן. פשוט אין זמן.