אספירין

1. האם נכון שהגורם להתקפי לב/אוטם זה לא הצרות העורק אלא קרע ברובד הטרשתי של העורק שכתוצאה מכך נוצר תהליך של קרישת שם, והקריש דם הוא זה שחוסם את מעבר הדם וגורם לאוטם?

- הגורם להתקפי לב הוא אכן לרוב קרע ברובד טרשתי. הרובד הטרשתי הזה לעתים גורם להיצרות משמעותית, אך לא בהכרח - לעתים ההיצרות היא אכן קלה בלבד.

2. א"כ הסיכון להתקף לב קיים בלי קשר לדרגת ההצרות, וגם כאלו שבבדיקות כמו אקו במאמץ יוצא תקין, הם בעצם באתה דרגת סיכון כמו כאלו שסובלים מרמת הצרות קשה ואיסכמיה?

- אכן, אין כל הוכחה שביצוע מבחני מאמץ למיניהם ואף צנתור (שלא בזמן התקף לב) מפחיתים את הסיכון להתקפי לב. מי שבבדיקת הדמיה נמצא שיש לו טרשת עורקים בדרגה כלשהי נמצא בסיכון. הדרך להפחית את הסיכון היא אימוץ אורח חיים בריא (תזונה, פעילות גופנית, הימנעות מעישון), ושליטה טובה על כל גורמי הסיכון (כולסטרול ושומני הדם, לחץ דם, סוכרת).

3. האם בכדי למנוע את הסכנה של התפתחות קריש דם במקרה של קרע ברובד הטרשתי ובעצם למנוע את התקף הלב התרופה אספירין מספיקה?
והאם מינון מינמלי של 75 מ"ג יעיל לזה? מה בעצם ההבדל בין המינונים?

- באנשים הנמצאים בסיוכון מקובל לתת אספירין, אם כי אין הוכחה חד משמעית שהוא עוזר במי שלא חווה התקף לב. אספירין בלבד אינו מספיק - ראה תשובה לשאלה 2.

בריאות שלמה!

שלום

הרובד הטרשתי גורם להצרות שהולכת ומחמירה במידה ולא מטפלים בגורמי הסיכון, האם לזה הכוונה?
בכל מקרה, ההצרות היא לא זו שמביאה להתקף לב אלא היא גורמת לתעוקת חזה והגבלה בפעילות, כלומר ההצרות היא סיבה לתלונות בעיקר ולא מסוכנת לכשלעצמה?

לגבי הטרשת, יש אנשים מבוגרים (40+) שאין להם בכלל טרשת?
בעצם כל בדיקות ההדמייה הרגילות שעושים כמו מיפוי ואקו במאמץ ויוצא תקין אין בהם בעצם אינקידציה לשלול אפשרות להתקף לב, אז מדוע הדעה הרווחת אצל אנשים שאם מבחן מאמץ או מיפוי תקינים אז אפשר להיות רגועים?

מה ההבדל בין מי שחווה התקף לב למי שלא חווה מבחינת התועלת בטיפול באספירין?

אני נוטל באופן קבוע אספירין במינון של 75 מ"ג כבר כמה שנים טובות בגלל המלצה של נוירולוגית עקב חשד שהיה לה בבדיקה נוירולוגית וכן קרדיולפין חיובי בבדיקת דם.

אחדד את השאלה לגבי הקשר של האספירין בנוגע לקריש דם.
העובדה שאני נוטל אספירין במינון נמוך תמנע בוודאות יצירת קריש דם במקרה של חלילה קרע ברובד הטרשתי? (שהרי הסכנה הקריטית היא הקריש שחוסם ולא ההצרות של העורק כתוצאה מהטרשת עצמה)

תודה

הרובד הטרשתי גורם להצרות שהולכת ומחמירה במידה ולא מטפלים בגורמי הסיכון, האם לזה הכוונה?
בכל מקרה, ההצרות היא לא זו שמביאה להתקף לב אלא היא גורמת לתעוקת חזה והגבלה בפעילות, כלומר ההצרות היא סיבה לתלונות בעיקר ולא מסוכנת לכשלעצמה?

- הטיפול בגורמי הסיכון עשוי להאט ואף לעצור את התקדמות ההיצרות ומקטין את הסיכון לקרע ברובד הטרשתי ולכן מפחית את הסיכון להתקף.
היצרות קלה אכן אינה גורמת לתלונות, אך היא עלולה להיות האתר בו יתרחש קרע של הרובד הטרשתי שיביא לאוטם.

לגבי הטרשת, יש אנשים מבוגרים (40+) שאין להם בכלל טרשת?
בעצם כל בדיקות ההדמייה הרגילות שעושים כמו מיפוי ואקו במאמץ ויוצא תקין אין בהם בעצם אינקידציה לשלול אפשרות להתקף לב, אז מדוע הדעה הרווחת אצל אנשים שאם מבחן מאמץ או מיפוי תקינים אז אפשר להיות רגועים?

- יש אנשים כאלה, והם אפילו הרוב.
לגבי מבחני המאמץ - זו בדיוק הסיבה שאין כל המלצה לבצע אותם כמבחני סקר, אלא לבירור תלונות מחשידות בלבד. אפשר ורצוי תמיד להיות רגועים, במיוחד אם מקפידים על אורח חיים בריא ועל טיפול בגורמי הסיכון, אם ישנם.

מה ההבדל בין מי שחווה התקף לב למי שלא חווה מבחינת התועלת בטיפול באספירין?

- כל המחקרים הראו תועלת בהפחתת הסיכון באלה שעברו התקף. באלה שלא, גם אלה שבסיכון - התועלת שנצפתה היתה קטנה יותר ובחלק מהמחקרים היא לא עלתה על הנזק שבתופעות הלוואי. עדיין, באנשי בסיכון גבוה להתקף לב ושהסיכון לתופעות לוואי מאספירין (בעיקר דימום) הוא נמוך - אנחנו נוהגים לטפל.

העובדה שאני נוטל אספירין במינון נמוך תמנע בוודאות יצירת קריש דם במקרה של חלילה קרע ברובד הטרשתי?

- אין ודאות ברפואה. נטילת אספירין מפחיתה את הסיכון, אך שום דבר לא מפחית את הסיכון לאפס.

בריאות שלמה!

שלום

הטיפול בגורמי הסיכון מקטין את הסיכון לקרע ברובד הטרשתי בגלל שהוא מונע החמרה בהצרות או לכשלעצמו ובלי קשר לרמת ההצרות?

איך אדם יכול לדעת אם יש לו טרשת? (כמובן מבלי לעבור צנתור)
הרופא כתב שלרוב האנשים אין טרשת, איך בעצם יודעים את זה? הרי לאנשים בריאים לא עושים צנתור.
(ובדיקות כו מיפוי ומבחני מאמץ ואקו מאמץ לא נותנים מידע לגבי קיום טרשת)

ושאלה פרקטית ומתבקשת.
כאשר מדובר בצנתור מתוכנן, הוא בא בעיקר בכדי להקל על סבלו וכאביו של אדם ואיכות חייו.
כאשר מדובר בצנתור דחוף כתוצאה מאוטם, שהאוטם עצמו הוא תוצאה של קריש דם ולא ההצרות לכשלעצמה.
א"כ מדוע בצנתור כזה עושים הרחבה וסטנט? הרי כל מה שהיה צריך לעשות זה לשלוף/להמיס את קריש הדם שחוסם את העורק וגרם להתקף הלב, לא כך?
זה הרי מה שעושים בצנתור מוחי כשיש אירוע מוחי על רקע של חסימה בכלי דם במוח.

תודה רבה
ושבת שלום

הטיפול בגורמי הסיכון מקטין את הסיכון לקרע ברובד הטרשתי בגלל שהוא מונע החמרה בהצרות או לכשלעצמו ובלי קשר לרמת ההצרות?

- גם וגם

איך אדם יכול לדעת אם יש לו טרשת? (כמובן מבלי לעבור צנתור)
הרופא כתב שלרוב האנשים אין טרשת, איך בעצם יודעים את זה? הרי לאנשים בריאים לא עושים צנתור.
(ובדיקות כו מיפוי ומבחני מאמץ ואקו מאמץ לא נותנים מידע לגבי קיום טרשת)

מס' מחקרי אוכלוסיות השתמשו בבדיקת CT של העורקים הכליליים. זו גם הדרך לדעת אם יש טרשת ללא צנתור, באותם אנשים בהם קיים חשד לקיומה ותוצאות הבדיקה עשויות לשנות את ההמלצות הטיפוליות.

מדוע בצנתור כזה עושים הרחבה וסטנט? הרי כל מה שהיה צריך לעשות זה לשלוף/להמיס את קריש הדם שחוסם את העורק וגרם להתקף הלב, לא כך?

בעת התקף לב הדבר החשוב ביותר הוא לפתוח את העורק החסום מהר ככל האפשר. בשנות ה- 80 של המאה שעברה אכן נהגו לתת חומרים ממיסי-קריש. לחומרים אלה לוקח מס' שעות עד שהם ממיסים את הקריש, בעוד שסטנט מביא לפתיחה מהירה יותר של העורק, העמידה יותר לאורך זמן. ""שלליפה" של הקריש מסובכת יותר טכנית, ואינה נותנת תוצאות טובות יותר בעורקים הכליליים.

בריאות שלמה!

שלום

אין מילים להודות על ההסברים ומאור הפנים של הרופא.

בעצם מבחינת האפשרות ללקות באירוע לבבי, אין הבדל בין מי שיש לו הצרות של 70 אחוז ומעלה שגורמת לאיסכמיה לבין מישהו עם הצרות של 30 אחוז ללא כל תופעות?

מבלי לעשות צנתור, אדם יכול לדעת אם יש לו טרשת? זה משהו שיש לכולם עם הגיל? כי א"ככל אדם בעצם בסיכון לקבל התקף לב ובלי קשר לרמת שכבת הרובד.
בעצם זה אומר שגם אנשים שנדמה להם שהם בריאים ולא סובלים ממיחושים בחזה ובדיקות ההדמייה שלהם תקינות, הם יכולים לקבל ביום בהיר התקף לב כמו חולי לב.

האם ידוע מה הטריגר שיוצר את הקרע ברובד הטרשתי שמביא לאוטם לבבי בגלל הקריש שנוצר על גבי הקרע?

ולגבי עניין ה"שליפה" בצנתור. למה בצנתור מוחי זה עובד ושם לא עושים הרחבה עם בלון, ובצנתור בלב לא שואבים את הקריש אלא מרחיבים עם בלון ושמים סטנט, הרי המיקום של ההתקף לא קשור לרמת ההצרות, מה גם שיכול להיות שרמת ההצרות שם לא היתה גבוהה וכל הבעיה זה רק הקריש.
מה קורה לקריש בשיטה הקיימת שלא מוציאים את הקריש?


תודה

בעצם מבחינת האפשרות ללקות באירוע לבבי, אין הבדל בין מי שיש לו הצרות של 70 אחוז ומעלה שגורמת לאיסכמיה לבין מישהו עם הצרות של 30 אחוז ללא כל תופעות?

- בהנחה שזו ההיצרות היחידה (במקרים רבים יש מס' היצרויות בדרגות חומרה שונות) ושכל גורמי הסיכון זהים - הסיכון אכן דומה.

מבלי לעשות צנתור, אדם יכול לדעת אם יש לו טרשת? זה משהו שיש לכולם עם הגיל? כי א"ככל אדם בעצם בסיכון לקבל התקף לב ובלי קשר לרמת שכבת הרובד.
בעצם זה אומר שגם אנשים שנדמה להם שהם בריאים ולא סובלים ממיחושים בחזה ובדיקות ההדמייה שלהם תקינות, הם יכולים לקבל ביום בהיר התקף לב כמו חולי לב.

- כפי שציינתי בתשובה קודמת, אם יש חשד והתשובה עשויה לשנות את הטיפול - ניתן לבצע CT של העורקים הכליליים (המספקים דם ללב). אם הבדיקה מראה היעדר מוחלט של טרשת - הסיכון להתקף לב בשנים הקרובות נמוך מאד (אם כי אינו אפס - כפי שציינתי כבר אין ודאות מוחלטת בחיים בכלל וברפואה בפרט). הדרך הטובה ביותר להקטין את הסיכון - אורח חיים בריא ושליטה אופטימלית ככל האפשר על גורמי הסיכון.

האם ידוע מה הטריגר שיוצר את הקרע ברובד הטרשתי שמביא לאוטם לבבי בגלל הקריש שנוצר על גבי הקרע?

- כל היודע את התשובה לשאלה זו מתבקש ליצור קשר בדחיפות עם מלך שבדיה לצורך תיאום קבלת פרס נובל לרפואה...
וברצינות - יש מס' חשודים אך הוכחות חד משמעיות - אין.

ולגבי עניין ה"שליפה" בצנתור. למה בצנתור מוחי זה עובד ושם לא עושים הרחבה עם בלון, ובצנתור בלב לא שואבים את הקריש אלא מרחיבים עם בלון ושמים סטנט, הרי המיקום של ההתקף לא קשור לרמת ההצרות, מה גם שיכול להיות שרמת ההצרות שם לא היתה גבוהה וכל הבעיה זה רק הקריש.
מה קורה לקריש בשיטה הקיימת שלא מוציאים את הקריש?

- התשובה הכי טובה שאני יכול לתת היא "ככה". ניסו את שתי האופציות, ובעורקי הלב עבדה משום מה אופציה א' ובעורקי המח - דווקא אופציה ב', והחליטו לעשות את מה שעובד...יתכן שהדבר נובע מהבדלים מבניים בעורקים, ממנגנונים מעט שונים של היווצרות הטרשת והקריש, או מסיבות אחרות שאיננו מודעים להן נכון להיום.
כאשר שמים סטנט "דוחסים ומועכים" את הקריש והטרשת אל הדופן כדי לפתוח את העורק. במקביל נותנים במהלך הצנתור ואחריו חומרים מונעי קרישה כדי למנוע היווצרות קריש חדש.

בריאות שלמה!