שימוש בסימבקור

1) כפי שכתבתי לך בעבר, העליה המינימלית באנזימי הכבד אינה משמעותית, אינה מעידה על נזק לכבד, ואינה סיבה להפסיק טיפול נחוץ או לשנות מינון מתאים. בהיעדר נתונים מלאים (האם יש מחלת לב? סוכרת? יתר ל"ד? עישון? מהם תפקודי התריס? מהו פרופיל השומנים המלא ללא טיפול ועם טיפול במינונים השונים? ועוד) לא אוכל להתייחס לצורך בטיפול בכלל ולמינון בפרט. תחושתי היא שעם סיפור משפחתי "כבד" של מחלת לב בגיל צעיר, יש הצדקה לטיפול, אולם דרושה הערכה מלאה ולא אינטרנטית של הסיכון לחלות במחלת לב. קיימים מקרים בהם לכאורה הסיכון נמוך (בעיקר בגלל גילו הצעיר של המטופל) אך הסיפור המשפחתי מרמז על סיכון גבוה משנדמה. במקרים כאלה אנו נעזרים לעתים בבדיקות נוספות להערכת הסיכון למחלת לב, ממנו נגזרים הצורך בטיפול ומידת האינטנסיביות שלו.
2) ש היגיון ביולוגי מסויים במתן Q10 לחולים הסובלים מתופעות לוואי של סטטינים, אולם המידע המחקרי לגבי התועלת המעשית של התוסף - דל, וברובו לא הצליח להדגים תועלת. לגבי מניעת מחלות לב ויל"ד - המידע דל אף יותר. עם זאת - החיים האמיתיים חשובים יותר מתוצאות מחקר כזה או אחר, וניתן לנסות Q10. אם הוא עוזר - מה טוב, ואם לא - אינו מזיק. מינון של 100-200 מ"ג ליום הוא מינון מקובל, וככל הידוע אינו גורם לנזק.
3) אין ולו תוסף אחד שהוכח כמפחית את הסיכון ללקות במחלת לב, פרט אולי לאומגה 3 באנשים שכבר יש להם מחלת לב. פיטוסטרולים יכולים לסייע מעט בהורדה של ערכי הכולסטרול. אנטי-אוקסידנטים כויטמין E, C ואחרים נבדקו במחקרים גדולים רבים, ובכולם נכשלו כשלון חרוץ, וכנ"ל חומצה פולית וויטמין B12. קצרה היריעה למנות את כל שאר התוספים, אבל השורה התחתונה - חבל על הכסף. אין תחליף לאורח חיים בריא (תזונה, פעילות גופנית והמנעות מעישון), ובמידת הצורך - סטטינים.