פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

אני אם יחידנית, התגרשתי מבעלי כשהבן שלי היה קטן והוא לא נוכח יותר מדי בחיים שלו. הבעיה היא שכשהוא יוצר איתו קשר אז הילד שלי מאוד מתרגש ומצפה לראות אותו, אבל בד"כ זה לא קורה או שהמפגש קצר ומאכזב. מיד לאחר האכזבה מאבא שלו, הילד שלי מתחיל להתנהג באופן אלים, התקפי זעם, טריקת דלתות והשלכת חפצים. אני לא רוצה לנתק לחלוטין את הקשר ביניהם אבל אין ספק שהוא לא מצליח לעבד את הרגשות שלו כדי שהוא יוכל להתמודד עם ההתנהגות חסרת האחריות של אבא שלו

קנינו דירה בעיר אחרת, היא תהיה מוכנה בקיץ ונעבור אליה לפני תחילת הלימודים של השנה הבאה. יש לנו שני ילדים, אחד בן 5 והשנייה בת 9. איך לעשות להם הכנה נכונה ומתי הזמן המתאים ביותר להתחיל לדבר איתם על זה?

שלום,
הבת שלי ילדה מתוקה מאוד,היא היתה שנה שעבר בגן שפתי עם קבוצה קטנה של ילדים,החלטנו להעביר אותה לבית ספר רגיל,היא תלמידה טובה,יש לה מוטיבציה והמורה מרוצה,אך יש בעיה עם הילדים,היא לא בטוחה שיש לה חברים וכל הזמן שואלת אתה חבר שלי ,את חברה שלי,אמרתי לה שלא תשאל ושפשוט תדבר ותהיה בחברתם.היא מצד אחד צוחקת ורואים שטוב לה,מצד שני היא אומרת שאין לה חברים,אני מאמינה שהיא כן מדברת עם ילדים,ואני משתדלת שיבואו אליה ושהיא תלך לילדים ,אבל זה לא קשר חברי חזק,מה ניתן לעשות?יש לה חוסר ביטחון מבחינת זה שהיא חוששת שאין לה חברים,מצד שני היא כן מראה ביטחון בבית ספר לפי דברי המורה.מה ניתן לעשות?
מחכה לתשובה

ילד בן 5 מקנא בכל דבר שהאחים הגדולים שלו עושים והוא מאוד תחרותי איתם בכל דבר, אני חוששת שככה זה גם בגן וזה משפיע על מצבו החברתי. יש מה לעשות כדי לעזור לו להיות שמח בחלקו?

באופן עקרוני הילד כבר גמול מחיתולים אבל הוא בוכה בכל פעם שהוא בשירותים, אלא אם אנחנו מצליחים להסיח לו את הדעת, אבל זו לא התנהגות שאנחנו רוצים לעודד. יש דרך אחרת לעזור לו להתגבר על העניין?

בניסיונות גמילה ממוצץ והילד בהתקף זעם כל הזמן. הוא לא נרגע עד שמביאים לו מוצץ. לא מצאנו בינתיים אף שיטה ורופא השיניים אמר לנו להזדרז עם זה כי כבר התחילו בעיות... מה עושים?

הבת שלי בת 21, משוחררת מהצבא ועדיין מתנהגת כמו כשהייתה נערה, התקפי זעם, התעלמויות, היעלמויות... זה לא היה אמור לעבור עד עכשיו? איך מתמודדים עם זה?

הבן שלי בן ה-12 עדיין רוצה שמישהו יהיה איתו במקלחת, הוא לא מסכים להתקלח אלא אם מישהו נמצא איתו. מה עושים עם זה?

הי ילדה בת 6 העיניין החברתי מאוד מדאיג ומעסיק אותי בץהיא בקבוצת בנות שכשהיא איתן בניפרד זה עובד אבל כהח יחד קצת יןתר מאתגר לה.היום שמעתי אותה אומרת לאחת הבנות "אני אספר לת אבצ אל תיצחקי עלי כמו החבורת הבנות המטופשת הזאת"כטונתה לבנות שהזכרתי למעלה.הדיבור הזה שלה מלחיתץ אותי מאוד !מצד אחד היא ילדה חכמה חריפה ושמחה ומצד שני חברתית ניראה לי מיתמודדת עם הקושי הזה שלא מישתלבת בקבוצה(כם משחקת עם אחרים ואחרות.כל פעם שדבר כזה נאמר מיצידה ליבי נשבר.מרגיש לי שזה משהו די כואב להיתלך איתו .האם אני מגזימה ?מה לומר לה?אני מנסה לא לעשות מיזה עניין וגם אנרתי לה"כפי שאמרת זאת באמת היתנהגות מטופשת"ושתיתעלם ואז זה ישעמם אותן.היא ילדה דרמטית ולכן לא יודעת כמה זה מדןיק(מניחה שיש איזה קשר למציאות לא יודעת אם זה ברמות הללו תודהגן היא קצת "טיפוס"

הבן שלי, בן 15, לא מסוגל להגיד לא לשום דבר שקשור לאירועים חברתיים. הוא יכול להיות גמור לגמרי והוא יקבל הודעה וייצא שוב, הוא גם שם את החברים בעדיפות על הלימודים ואני מאוד דואגת לו

אנחנו גרים בחו"ל לשליחות של כמה שנים, כשהגענו הבן שלי היה בן 4, היום הוא בן 8. בבית אנחנו מדברים רק עברית, לאחרונה הילד עושה מרד ולא מוכן לדבר עברית אלא רק בשפת המקום (גרמנית). חשבו לנו שהוא כן ידבר עברית ויקרא בעברית, גם כדי שיוכל לדבר עם המשפחה בארץ וגם כדי שכשנחזור לארץ הוא יוכל להתאקלם. אנחנו מדברים אלין בעברית והוא עונה לנו בחזרה בגרמנית. נוסף על כך, הגרמנית שלו הרבה יותר טובה משלנו ולפעמים אני לא מבינה מה הוא אומר ונראה שהוא נהנה מזה... איך אפשר לדברן אותו לדבר ולקרוא גם בעברית?

לצערי יש לי בעיות דימוי גוף ועוד יותר לצערי אני חושבת שהעברתי את זה לבת שלי ואני רואה אותה מחפשת פגמים ממש כמו שאני עושה. אני רוצה שתאהב את עצמה כמו שהיא אבל איך אני יכולה לעשות את זה מבלי שאני מהווה לה דוגמה?

אני ובעלי חושבים שהילדה שלנו, בת ה-11, משחקת יותר מדי במחשב. אנחנו לא נגד השימוש במחשב, נהפוך הוא, אבל היא מזניחה את הלימודים שלה וחוגים אחרים כדי לשבת בסלון ולשחק (כבר הוצאנו לה את המחשב מהחדר). החלטנו שאנחנו שמים לה גבולות ומגבילים את זמן המשחק. אי אפשר לתאר את התגובה שלה לעניין, היא צעקה עלינו ובכלל כמו שלא שמענו אותה אי פעם, מה שרק מראה שעשינו את הבחירה הנכונה, אבל עברו כבר כמה ימים והיא עדיין זועמת וזועפת, מה אפשר לעשות כדי לרסן את ההתנהגות הזו?

לבת שלי בת ה-8 אבחנו סוכרת נעורים, היא מבינה שמשהו לא בסדר אבל לא קולטת את כל האיסורים שחלים עליה ועל כל הזריקות והסיכונים ושזה יהיה איתה לכל החיים. היא מאוד מבולבלת וגם אנחנו. איך מסבירים לה בצורה שהיא תבין אבל לא באופן טראומתי?

הגרוש שלי בקשר עם הילדים אבל רואה אותם לעתים רחוקות יחסית. בכל פעם שהוא פוגש אותם הוא מביא להם מתנות מוגזמות, מיותר לציין שהוא לא מתייעץ איתי לפני ולא עוזר שדיברתי איתו על זה כמה פעמים. אני מבינה את המניע שלו, פיצוי יתר ורגשות אשם, אבל הילדים נעשים מפונקים ודורשים ממני מתנות באותו סדר גודל ובאותה התדירות. לא זו הדרך שבה אני רוצה לחנך את הילדים שלי, וכמובן שאני יוצאת הרעה, אבל זה לא מהות העניין. אשמח לעצה טובה