פורום מחלות כבד, השתלות כבד, סרטן כבד - יש לך שאלה?

ראי תשובתי

ערב טוב.
גילו אצלי נגיף של אפטיטס b הייתי שמח להחליף איתך כמה מילים בנושא
ערב טוב
אבי

ראה תשובות קודמות בפורום בקשר לנשאות הפטיטיס B. הפטיטיס B עשוי להיות במצב של נשא או כגורם למחלת כבד כרונית. יש להעריך את המצב עם כל הנתונים והבדיקות הרלבנטיות. אשמח לייעץ

התרופה בהחלט עשויה לעזור מלבד פעילותה בהקטנת ספיגת השומנים . יש תוצאות מעודדות ממחקרים לגבי כבד שומני אולם אין תוצאות סופיות עדיין. במחקר שבוצע בארץ (איכילוב, פרופ' אורן) במספר קטן יחסית של חולים הראו שיפור ברמת רקמת הכבד לאחר טיפול).
לכן יש מקום לטיפול בקסניקל. אין תופעות לואי רבות או משמעותיות.

בממוצע 5-8 שנים משלב של פיברוזיס מתקדם לשחמת. אין טיפול יעיל כיום למי שלא הגיב לטיפול שהזכרת אלא עם תוספת תרופות חדשות לטיפול בפגאינטרפרון וריבוירין במסגרת מחקר במידה ונמצא מתאים ועומד בקריטריונים. הצפי לשימוש רוטיני בתרופות חדשות (בתוספת לטיפול הקודם) הוא כ3-4 שנים (לא לפני 2012) וע"פ התיאור יש לו את הזמן הזה.

המעקב יכול להתבצע ע"י רופא המשפחה וכולל בדיקת תפקודי כבד פעמיים בשנה. אם אין סיפור משפחתי של סרטן הכבד ע"ר הפטיטיס B אין צורך במעקב מיוחד מלבד הנ"ל.
יש לציין שבמקרה ויש צורך בטיפול תרופתי המביא לדיכוי מערכת החיסון יש צורך במתן טיפול מונע ל"התלקחות" של הנגיף

הדבקה אפשרית דרך נוזלי גוף מלבד דם (כולל כמובן יחסי מין). הדבקה דרך נשיקה או רוק נדירה. יש להשלים סדרה מלאה של חיסון (3 זריקות תוך 6 חודשים) ולבדוק רמת הנוגדנים (האם החיסון "תפס") כחודש לאחר הזריקה השלישית (בדיקת HBsAb). עד להשגת חיסון מציע להשתמש באמצעי מניעה למניעת הדבקה (קונדום).

הדבקה בזמן הלידה נדירה ושיעורה בממוצע 3% אבל אפשרית. אם בעלך נבדק (ואין לו מחלות משמעותיות אחרות הגורמות לדיכוי חיסוני) והבדיקה להפטיטיס C שלילית, משמע שאינו נושא את הנגיף ולא נדבק מאימו. כך שאין סיבה לדאגה.

קבלת אימורן אינה קשורה באופן הלידה. אין כל מניעה ללידה רגילה ואין צורך בניתוח קיסרי אלא אם יש הוריה מילדותית לכך.

סיבת הגרד במחלות כבד המלוות ב"עמדון מרה" (כולסטזיס) והכוללות PSC אינה ברורה לחלוטין וקיימות מספר תיאוריות. לפני שנים היו סבורים ששקיעת מלחי מרה בעור היא הגורם אולם טיפול לקשירת מלחי המרה ולהורדת רמתם הביא מזור רק בחלק קטן מן החולים. בשנים האחרונות מסתבר שבשיעור ניכר מן החולים הגרד נגרם ע"י הפרשה מוגברת של אנדורפינים ( חומרים אופיאטים דמויי מורפין) המקטינים את סף הגירוי לגרד במערכת עצבים מרכזית. חלק מטיפול המומלץ לגרד במחלות אלה כולל שימוש בנוגדי אופיאטים מסוג naloxone במתן תוך ורידי או natrexone במתן פומי עם השפעה טובה ביותר מ 50% מהמטופלים כולל במקרים של גרד קשה ועמיד לטיפולים אחרים. לא מודדים מלחי מרה באופן שגרתי. המרה כוללת מים, מלחים כולל ביקרבונאט, מלחי מרה, כולסטרול, בילירובין ועוד. GGT ו ALK הינם אנזימים להם תפקידים שונים ומהווים סמן לפגיעה בדרכי מרה. הם אינם יוצרים את הגרד.

בדיקת דם כזו אחרת , אולי בחו"ל, שיכולה להכריע בדבר הגרד העצום שלי ומה מקורותיו. שמא זה ככ vague ערפילי כמו שאתה מתאר ואאלץ לסבול הגרד עד להשתלה.. אוכל מיני ניסיונות תרופתיים.

ואפרופו... כל תפקודי הכבד שלי תקינים לחלוטין כשל אדם בריא (ייתכן תוצאותיה של הפצצת אורסוליט). האם אוכל לבקש השתלה על בסיס של PSC כפי שאובחן ב MRCP וגרד? הכבד מצולק ומשוחם ברמות הפיברוטיות הכי גבוהות.

תודה

אם הגרד לא מגיב לטיפולים אחרים מציע טיפול ב altrexone כפי שהצעתי. התרופה נקראת REVIA ומיובאת לארץ ע"י בתי מרקחת באופן פרטי. יש צורך בטופס 29ג' להנפקת התרופה. התוצאות טובות ע"פ נסיוננו ושל אחרים. כאשר הבעיה היא גרד קשה בלבד עמיד לכל טיפול (יש לודא שאכן מוצו כל אפשרויות הטיפול) לעתים שוקלים השתלה גם אם אין ירידה בתפקוד הסינטטי של הכבד. הסיכוי לכך בארץ די קטן

CT המבוצע ב"פרוטוקול" כבד (3 פאזות של בדיקה) אינו צריך להחמיץ גרורה אולם רגישות הבדיקה אינה 100%. ע"פ התיאור ייתכן מאוד שמדובר ב focal fat sparing אולם יש להעזר במקרים בהם יש ספק ב MRI עם דיכוי שומן ואם נשאר הספק לשקול PET CT. לקשריות לימפה כפי שתיארת לא תמיד יש משמעות רבה ויש לעקוב אחרי גודלן. הן אינן ממצא נדיר גם ללא מחלה משמעותית.

השפעת האימוראן (במינון נמוך) אינה משמעותית ע החשק המיני אלא אם יש תופעות לואי משמעותיות אחרות.
האימוראן בטוח בהריון ואינו מסוכן לעובר. אין הבדל לגבי מומים בילודים לאמהות שקבלו אימוראן לאלה שנולדו לאימהות שלא קבלו טיפול באימוראן.
הסכנה לעובר אינה בהפסקת אימוראו כשלעצמה אלא בהתלקחות המחלה האוטואימונית העלולה לסכן אותו.

US הינו אמצעי מדויק יותר מ CT בכל הנוגע לממצאים בכיס המרה. יש לודא האם מדובר ב"פוליפ" אמיתי או אבן / "בוץ" הצמודים לדופן כיס המרה. במידה ומדובר בפוליפ בגודל > 10 מ"מ כפי שתואר יש בהחלט לשקול כריתת כיס המרה. CT לא יוסיף לדעתי פרטים לאבחנה והבדיקה מלווה בקרינה מזיקה.

תודה רבה,
נחסכה בדיקה מיותרת...

מימי

העליה הקלה של SGOT אין לה משמעות רבה והיא בטווח תנודות רגילות של הבדיקה. בנוסף, קופגוס בעצמו עלול לגרום לעליה קלה ולא משמעותית באנזימי כבד ואין הדבר מדאיג, כך שבכל מקרה את יכולה להשאר רגועה.

להפרעה מסוג זה סיבות רבות ויש לודא שאכן בוצע בירור מלא וכולל ע"י הרופא המומחה למחלות כבד. בנוסף, כבד שומני אכן הסיבה השכיחה אולם לא תמיד בא לידי ביטוי באולטרסאונד אע"פ שהכבד שומני ורק ביופסית כבד יכולה "לשלול" באופן סופי את האבחנה. מלבד כבד שומני והפטיטיס ויראלי (HBV ו HCV) יש עוש שורה של מחלות כבד שיש לבדוק כגון מחלות כבד מטבוליות (כדוגמא מחלתצ וילסון) , מחלות אוטואימוניות של הכבד ועוד.

בד"כ הטיפול בהפטיטיס אוטואימונית נמשך כ 3 שנים. ב6-12 חודשים הראשונים הטיפול משולב באימוראן ופרדניזון כאשר מינון הפרדניזון מוקטן בהדרגה עד להפסקתו. הטיפול באימוראן נמשך עוד כשנתיים בתנאי שיש תגובה טובה ואין התלקחות של המחלה. בסיום 3 שנים של טיפול עם השגת הפוגה מלאה במחלה מבצעים שוב ביופסיית כבד ואם אין דלקת משמעותית או הצטלקות קשה בכבד ניתן להפסיק את הטיפול תוך מעקב ותוך ידיעה שעלולה המחלה להתלקח שוב בשיעור לא מבוטל. סה"כ ניתן להפסיק את הטיפול לחלוטין ב 20-40% מהמטופלות. לגבי הריון: אם את עדיין מטופלת באימוראן אין מניעה להמשיך את הטיפול בהריון (אפילו עדיף) על מנת שלא יגדל הסיכון להתלקחות המחלה בזמן ההריון או במיוחד לאחר הלידה. יש כמובן להתייעץ עם הרופא המטפל והגניקולוד לגבי הסיכון במקרה ספציפי. ביום הסיכון להריון בהפטיטיס אוטואימוני אינו רב אם קיים ניטור קפדני וניהול נכון של המקרה ע"י צוות של מומחים (רופאי כבד ומיילדים).

בתרומה מתאום זהה הסיכוי לדחיה כמובן אינו רלבנטי.