לדוקטור טל שלום !

שלום נורית,
השאלות לא ממש בתחום טיפול בבעיות כלי דם, אבל אנסה לענות:
* תפקיד השרירים הוא לייצר תנועה. ברוב המקרים השרירים חוצים מפרקים על מנת לייצר תנועה. רוב השרירים מחוברים לעצמות השלד, מיעוטן מתחברים לעצמות "צפות" כמו עצם הפיקה או עצם הדיבור בצוואר
* ספיגת חומרים מהמעיים - הגוף בעקרון סופג רק אבני יסוד, ומרכיב אותן מחדש בגוף, דהיינו: חד/דו סוכרים, חומצות שומן וחומצות אמיניות. תפקיד מערכת העיכול לפרק את המולקולות הגדולות "מחוץ" לגוף (המעי הוא צינור פנימי אשר מבודד אל "מחוץ" לגוף!!!) ליחידות היסוד שלהן - פחמימות (כמו עמילן) לסוכר (חד/דו סוכר), שומנים לחומצות שומן וחלבונים לחומצות אמיניות. הגוף אח"כ מרכיב מחדש את המולקולות מאבני היסוד שספג מהמעיים. במידה והגוף לא יכול לייצר חומר, הוא סופג אותו כמו שהוא, כמו ויטמינים (ויטה-חי, מינים - מולקולות מכילות חנקן, בדומה לחומצות אימניות) חומצה פולית ויסודות קורט (נחושת, סידן, מנגן, ברזל אבץ וכו'). לגבי תאית - זו מולקולה גדולה, המחברת יחידות חד סוכר (גלוקוז) בקשר כימי מסובך, אשר הגוף שלנו כמו של כל היונקים, לא יודעים לפרקו. דהיינו, זו פחמימה חסרת כל ערך קלורי, כי לא ניתן לפרקה או לספוג אותה. ישנם בעלי חיים, כמו מעלי הגירה, אשר באחד מהקיבות שלהם הם מאחסנים חיידקים מיוחדים אשר מפרקים תאית לגלוקוז, ואז ניתן להפיק מהם אנרגיה. רק לצורך הדיון, עמילן היא רב מולקולה, אשר מחברת בין יחידות גלוקוז מרובות, אשר הקשר הכימי שלהן ניתן לפרוק ע"י גוף האדם.
* טעם בפה - לחם הנו פחמימה, מכיל רב סוכר. בפה האדם על הלשון יש פקעיות טעם. אנו חשים בארבע טעמים - מתוק, מר, חמוץ ומלוח. כל יתר תיאורי הטעם הם בדימוי (אגב יש טעם נוסף הנקרא אוממי, אך לא אדון בו). פיזור פקעיות הטעם הוא בריכוזים שונים על לשון (והחיך), והעברת הלחפ למקומות אחרים, מעניק תחושת מתיקות.
תהליך העיכול מתחיל ברוק - יש הפרשת עמילאז וליפאז בכמות קטנה ברוק (מפרקי עמילן ושומנים).
הקיבה הנה שריר חזק, אשר טוחן ומערבב את האוכל. במוצא הקיבה, התריסריון מנקז את מיצי המרה והלבלב, אשר תפקידם עזרה בפרוק שומנים, והעברת חומרי פרוק לתוך המעיים, בהתאמה. מכאן, לאורך המעי הדק נעשית פעולת הפרוק והספיגה של האוכל, לכן המעי הדק ארוך, על מנת לאפשר משך מעולת פרוק ארוכה, ושטח פנים גדול למעיים, לספוג את תוצרי הפרוק. שארית המזון הלא מפורק אשר אינו מתאים לספיגה עובר למעי הגס אשר תפקידו לספוג שאריות מים ולייצר את התוצר הסופי - הצואה אשר מכילה פיגמנטים, חיידקים ונעדרת שומן חלבון או סוכר. בבדיקות צואה, אם מוצאים שאריות הנ"ל (שומנים, חלבונים או פחמימות), יש סיבה לדאגה עקב בעיית ספיגה.
אני מקווה שעניתי על שאלותייך.

תודה על ההגבה ,
אבל לא הבנתי דבר אחד...
אז איזה מהחומרים בסופו של דבר נספג מהמעי אל הדם ?
*חומצות אומניות
ב.עמילן
ג.חלבונים
ד.תאית

אשמח עם תענה...

רק חומצות אמיניות נספגות - הן אבני הבניה של חלבונים!
עמילן היא מולקולת ענק אשר מפורקת לגלוקוז , ותאית לא עוברת תהליך עיכול כלשהוא במערכת העיכול, על כן לא מפורקת ולא נספגת