ציפרלקס

כמה חלקים לשאלתך, חן, ברשותך, אתייחס קודם כל לגמגום: גמגום ספציפי, כזה המופיע במצבים מסויימים ניתן לטיפול פסיכו-התנהגותי קצר יחסית עם סיכויי הצלחה גבוהים. ההצלחה תלויה כמובן, בעוצמת רצונו של המטופל ובהתמדתו בטיפול. בהפרעה זו אין צורך ומקום בטיפול תרופתי מסוג כלשהו.
אשר לשאלת יעילותן היחסית של התרופות ובעיקר אלו מהדור החדש, חשוב לציין כי אין אלו תרופות "מרפאות". לכל היותר תתקבל אצל חלק קטן מהמטופלים בתרופות, הקלה סימפטומטית כשמחקרים אחרונים בנושא קובעים שרובה של הקלה זו הינה תגובת פלצבו (אין-בו). לכך יש להוסיף את העובדה שלכל התרופות הללו יש תופעות לואי, חלקן קשה. מצד שני, הטיפול הפסיכולוגי, ובמיוחד הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי שיעילותו בהפרעות חרדה, ובכלל זה גם חרדה חברתית, אושש במחקרים רבים, לא חייב להיות טיפול מתמשך ארוך טווח. רוב הטיפולים בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית הינם טיפולים ממוקדים הנמשכים זמן מוגדר. באשר ל"התקפי חרדה" המצויינים בשאלתך, הרי שהתקפים אלה, גם כשמדובר בהתקפי פאניקה, נוטים להעלם מעצמם כבר בשלבים הראשונים של הטיפול. בעיקר כאשר המטפל עושה שימוש בטכניקות של הרפיה ודמיון מודרך שנמצאו כיעילות ביותר לשיכוך גלי חרדה פתאומיים.