חוסר יכולת להשלים עם עצמי

שלום, אני בת 19 וסובלת מחרדה חברתית קלה. בנוסף, יש לי הרבה בעיות מתלוות המקשות על חיי ותפקודי היומיומי. רוב ההתנהלות שלי, לצערי הרב, תלויה בתגובות של אנשים סביבי ומה הם חושבים אלי. אני בעיקרון אדם חברותי, אין לי בעיה להכיר אנשים חדשים, אבל לטווח קצר, כלומר אם מדובר ביצירת קשר לטווח קצר, עם אדם שככל הנראה לא אפגוש עוד, או שיהיה לי איתו קשר קצר מועד( לדוג') אז אני אתחבר ללא בעיה ואהיה אני עצמי. קשה לי להודות בזה, אבל אני מאוד מושפעת מדעתם של אנשים ואיכפט לי מה הם חושבים אלי( בייחוד אם מדובר בדברים רעים). אני עדינת נפש ונחמדה, וכולם לא מפסיקים להגיד לי את זה, ולפעמים אני מתחילחה לחשוב שאין בי דבר מעבר. בקרב חברותי הקרובות אני אדם רעשני, שמדבר( אפילו הרבה) ולא מפחד להביע דעה ולעמוד על שלו, אני פשוט מרגישה בטוחה, ובקרב אנשים זרים יותר, אני מתכנסת בתוך עצמי. אנשים נוטים לפרש זאת שאני אדם שקט, חסר עמוד שדרה, ולא באמת מצליחים להכיר אותי( והכי כואב לי שלפעמים אפילו לא מעונינם להכיר אותי ונוטים להתחבר לאנשים יותר מוחצנים). תמיד היו לי בעיות עם עצמי, חוסר ביטחון, חוסר אמונה בחלק מהיכולות שלי, ביישנות ונחמדות יתר. עברתי משבר קשה לארחונה וזאת הייתה אחת התקופות הקשות ביותר בחיי. נכנסתי למסגרת( לא צבא- לימודים) שנאלצתי להכיר בנות חדשות, ופשוט נשברתי! התנתקתי והתפרקתי. החברות שלי תמכו בי ללא סוף, והצלחתי לעמוד על הרגליים- ולמרות הקושי והעצירות שהרגשתי בתוכי, הפגנתי משהו שונה( במאמצים רבים) וכן התחברתי ולא למעט בנות. אני מאוד רוצה לשנות את זה, ולהתגבר על זה. ושאלתי היא איך אדם יכול להשלים עם עצמו? לאהוב את עצמו כמו שהוא? לכבד ולהעריך? ושלא יהיה לו איכפט מה חושבים עליו. חייבת לציין כי האפסורד בדבר שאני בחורה שמחמיאים לה הרבה מכל הבחינות. ואני שונאת בעצמי את התכונה שאני אדם טוב ונחמד. חברות שלי אומרות לי שזה דבר טוב ושאין הרבה אנשים כאלה- אבל אני תמיד רציתי לשנות זאת, ופשוט להיות כל דבר אחר- פרט למה שאני. וכאשר יוצא לי לדבר עם מישהו אז הוא תמיד אומר לי כמה שכולם אוהבים אותי ואיזה מקסימה אני...אבל תמיד קשה לי לאמין לזה. למרות שאומרים לי שאני יפה מאוד כל הזמן איני מאמינה ואיני מרגישה כך...אני יודעת שזה משהו שצריך לבוא מבפנים- וזה פשוט לא מגיע!!! אני מרגישה שברגע שאני לא אוהבת ומעריכה את עצמי אז גם אחרים לא יכבדו ויעריכו אותי- וזה נכון. התסכול הכי גדול שלי, שלפני תחילת הלימודים עכשיו כן עשיתי שונוי, והביטחון העצמי שלי עלה, וכישוריי החברתיים ומאז התחלתי ללמוד הכל ישתנה- לרעה! אני רוצה קצת להשתחרר, להביע את עצמי יותר בקרב אנשים ולא לפחד להביע דעת נגד בעת עימות. סליחה על החפירה, פשוט הדבר מקשה ומעיק עלי מאוד והייתי חייבת להוציא ולקבל עצה.