חיים החרד

שלום חיים, התגובות שאתה מתאר אכן מאפיינות חרדה חברתית. כמו כן, זה מאוד שכיח שבן או בת הזוג של אנשים ביישנים מאוד הם חברותיים יותר, מה שלכאורה מקל על החרדה אך למעשה משמר אותה.
אני מציעה לך לערוך רשימה של כל המצבים מהם אתה נמנע או מעדיף להימנע. רשימה שמדורגת מהקל אל הכבד. לאחר מכן, התחל להתנסות במצבים שדרגת כקלים, כאלה שלא מעוררים חרדה רבה. מומלץ מאוד לשתף את אשתך בהתמודדות עם הבעיה, כך שהיא תוכל לקחת חלק בתהליך וללוות אותך בפעמים הראשונות שאתה נחשף למצבים שמלחיצים אותך. תפקידה, אם תסכים לכך, הוא להציע תמיכה ועידוד, אך גם באופן הדרגתי לתת לך את המושכות. למשל, אם עד היום היא זו שהזמינה את האוכל מהמלצר במסעדה, התחל בכך שאתה תבצע חלק קטן מההזמנה וכשתתרגל לכך עוד חלק של ההזמנה עד למצב שבו אתה תבצע את כל ההזמנה. ובדומה לכך במצבים נוספים.
אשמח לשמוע ממך על התהליך ולתת הכוונה נוספת אם יעלה צורך בכך.
בברכה, ד״ר מרים

הקושי שלי אינו במשימות שיחה קונקרטיות (כמו הזמנה ממלצר), אלא דווקא באיזור היותר "רך", כלומר, יצירת קשר עם שיחה יומיומי עם אחרים ופיתוח לקשר משמעותי יותר.

אני מבינה, אך מציעה לך להתייחס לבעיה ביצירת קשר בדיוק באותו אופן. כלומר, להתחיל במצבים שאינם מלחיצים עבורך. כלומר, להתאמן בשיחות חולין יומיומיות עם אנשים שקרובים אליך איתם אתה מרגיש בטוח ומכאן להרחיב את המעגל בהדרגה. כדאי לשים לב להתנהגות שלך במהלך השיחה: למשל, האם אתה נמנע מקשר עין או נוטה לדבר בקול חלש? האם אתה נוטה להיות פורמלי מדי? לקצר בדיבור? תוכל לקבל משוב על כך מאנשים שקרובים אליך איתם אתה מרגיש בטוח, כשהמטרה היא שינוי הדרגתי של התנהגויות אלה. למשל, להאריך את משך המבט שלך או להגביר את טון הדיבור.
כדאי גם לשקול אפשרות של יעוץ ממוקד בגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית שילווה אותך בתהליך הזה.
בברכה, ד״ר מרים