רציתי לכתוב מה אני מרגישה ולא הצלחת

אתה לא צריך שם

אפילו לשים סוף לכל זה איני יכולה,
וגם כשלא אהיה פה,אין איש המבקש מחילה,
אנשים ברחוב הסואן,לא מביטים אף פעם,רואים את מה שאין.

אני רואה את מה שיש,ומה שאין ,לא אבקש,
אמחול על הכל אך לא אשכח,שמישהו יכבה אותי,
שאהיה מכובה,כן,בדיוק כך.

הדפים מתמלאים זה אחר זה,ונזרקים כסופה של אותיות,
אולי רק החתול בלי השם ימצא ויקרא..וידע.
יילל כמוני במן סבל מתמשך,
על דף עם מלל, אבל גם ריק,
על אחת שלא הצליחה אף פעם לאחוז בבובה ולא לדמיין משפחה-
שאתה תהיה האבא ואני אהיה רק ילדה ולא באמא ותינוק משלה.
.
הוא יקפוץ על רגליו ויצא לטיול,
לא יבדוק משמאלו ימינו אם יש עוד חתול,
כך סתם יצעד לאיטו לבדו,
רק הוא בשלו,כאילו עולמי נקשר בעולמו.

והגשם יחל לרדת ולו לא אכפת דבר,
אולי הוא מחפש אותי באיזה מקום,אולי מזמן נשבר.

על קצה של מכולת יתעייף לגמרי מצטנף לתוך עצמו,
מגרגר בבכי תמרורים ,כמוני,אף פעם לא סבל אנשים.

גשם החל לרדת בלילה של סתיו,ומשהו בי נרטב
אצמיד את מצחי בקנאה לחלון הראווה-הבובות,,
אין בהן טיפת מחשבה,גופן מכוסה בשכבות של שום דבר
ואני אתגעגע למשהו שעבר..

עירומה וספוגה,אחפש לי ספסל, לשם הפוגה,
באמצע הלילה שהרחוב אז ריק מאדם,
רטוב וקפוא ולי לא אכפת,
אחכה לך תמיד,אולי תבוא עוד מעט,
אולי רק יום אחד.

ניצלת את הדלת שהשארתי פתוחה לכבודך..
אולי בכלל לא כמוני אתה- אולי אתה חתול משפחה..
והיה לי רק אותך,ועכשיו הבראת ואני נשארתי חולה בלעיך.

אתה לא צריך שם.

-בת 23 שלא מצליחה לצאת מהבית חוץ מכשאין אנשים ברחוב-