יוצאת מביתי פחות ופחות

בוקר טוב נלי,

ראשית יש לציין כי צריך לטפל בהפרעה. אמנם יש לה דרגות חומרה שונות אבל ללא טיפול הסיכויים גדולים שהיא תחריף וגם יתפתחו ממנה חרדות נוספות, דיכאון או תופעות לוואי כמו התמכרות לחומרים שונים. יש אנשים הסובלים מההפרעה ומתמודדים איתה באמצעות “מלווה” ההולך איתם לכל מקום שמפחיד אותם וכך מאפשר להם לתפקד. מכיוון שזו לא דרך התמודדות יעילה והיא גם אינה מפיגה את החששות והחרדות של האגורפוביה, יש לטפל בה או באמצעים תרופתיים או באמצעות טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT).

טיפול CBT ידוע כיעיל ומהיר ביותר בהפחתת חרדות בכלל ואגורפוביה בפרט. בחלק הקוגניטיבי של הטיפול חותרים לתת פירושים נוספים לשינויים שחלים אצלנו בגוף תחת התקף הפאניקה וגם לשינוי דפוסי המחשבה שלנו, ומתוך המודעות הזו לשנות את אופן החשיבה החרדתי. החלק ההתנהגותי של הטיפול מאפשר התנסות הדרגתית ומבוקרת למטופל בכך שיוצאים עם המטפלים למקומות ציבוריים במטרה להתגבר על מעגל האימה.

חשוב לציין כי הקושי לצאת מהבית לפעמים מביא לאי טיפול בחרדות ולכן יש סיוע לסובלים בתהליך היציאה מהבית וההגעה לטיפול. כמו כן אסור על מטפל מקצועי להגיע לביתו של המטופל כדי שלא להנציח את דפוס ההימנעות אלא לפתור אותו באופן הטוב ביותר.

במכון CBT הטיפול כולל פגישות מול מטפל קוגניטיבי וגם פגישות בשטח עם מלווה בזמן תרגול חשיפות לאזורים מלחיצים.

מקווים שעזרנו,
צוות מכון CBT