מעט חברים זה רע?

אני בתחושה שאני רוצה חברים כדי לעשות איתם דברים... אני רוצה לבלות ולהנות אבל אין לי הרבה חברים, נכון להיום יש לי 4 והם חברים טובים, יצא כך שכל פעם התמעטו החברים האחרים די בהדדיות. אבל גפ עם 4 החברים האלה לא תמיד מרגישה גם טוב בין אם זה בעיקר ההרגשה שאני זו שמדברת איתם ופחות מעניין אותי מה שקורה איתם. וזה מוביל לזה שאני פחות רוצה בקשרים.

אני גם במקום לימודים ונדמה שכל הסביבה שלי מדברת איתי רק על המצב החברתי ועל אם אני יוצאת ורואה חברים- הכוונה ממקום הלימודים החדש.
אני מבחינתי עברתי על מנת ללמוד, אבל הסביבה גורמת לי עוד יותר להרגיש דפוקה של למה אני לא מכירה עוד חברים ואפילו אומרים לי תנסי להכיר עוד חברים מהלימודים, כאילו זה הדבר הכי חשוב.

פיתחתי כל החיים ניסיון לעצמאות, התנדבתי והלכתי לחוגי ספורט או ספורט שאפשרלעשות לבד , קוראת הרבה מנסה כמה שיותר לאהוב את הזמן הפנוי שלי עם עצמי. אני גם לומדת ובעבר גם עבדתי אז כשיש פחות זמן פנוי אז אין צורך בחברה, ואני יודעת בדיוק מתי יש לי זמן לחברים המעטים שלי.

אבל אני לא יודעת אם ההרגשה היא ממני או מהחברה שהעצמאות שלי היא בעייתית וזה נראה שכולפ המון עם חברים... וגם מה שכתבתי בתחילה שמבאס שכשרוצה לעשות משהו עם חברים בחלק גדול של המכרים לא יהיה עם מי.

אני אוסיף גפ שכשיש לי חבר אז הבדידות פחות מעיקה ואני גם מצפה שהוא יהיה איתי בגלל התסכול מהמצב החברתי, למרות שכמו שציינתי אני מעסיקה את עצמי, אבל בזמן הפנוי האחר שהוא יהיה זמין בשבילי, וכשלא אז אני רבה איתו ושני הקשרים שלי נגמרו בעצם בגלל הדברים האלה. בגלל חוסר הסיפוק החברתי שלי באתי בציפיות וטענות לאקסים.



\