נשיכת שפתיים

אממ.. זה קורה בעיקר מול הפסיכולוג שלי, לא תמיד אני שמה לב שאני עושה את זה.. באוניברסיטה זה קורה.. בבית לא ממש.. כשאני עומדת ברמזור לדוגמה.. כשאני קולטת שמסתכלים עליי, לפעמים כשמדברים אליי (אבל עם חברים קרובים שמדברים אליי זה לא קורה)...
זה בעיקר בעיקר בשיחות עם הפסיכולוג, הוא גם היחיד שמעיר על כך.. כנראה.. נגיד במשפחה לא ממש שמו לב לזה..
ולדוגמא, כשהקראתי לו קטע מספר שאני כותבת, אז לא נשכתי את השפתיים לאורך קריאת הקטע, אבל כן הזזתי את השיער כל שנייה ונגעתי בפנים..
אני לא מבינה למה אני לא יכולה פשוט לשבת בשקט.
לא יודעת להסביר.... אולי זה סתם משהו בי..
בכל אופן, תודה על ההתייחסות!
ומודה מראש על התגובה.

תודה, באמת גרם לי לצאת קצת מעצמי ולחשוב מהצד על המתח הזה..