אבודה ...

אני רוצה לשתף אותכם בכמה דברים.. זאת פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום בנושא זה.
כל חיי הייתי בן אדם ביישן ומופנם אך זה לא הפריע לי ברמה היומיומית כי היו לי חברים בעיקר בתיכון והיה לי טוב.
בצבא התחילו כל הבעיות שכנראה תמיד היו אך לא קיבלו טיפול, הרגשתי חסרת אונים מול כולם, לא הצלחתי לפתח קשרים, הרגשתי בודדה, הרגשתי עוף מוזר רוב השירות הצבאי, ואני חושבת שזה השפיע עליי מאד לא טוב, גם הרבה קשרים התערערו , אך אני לא בטוחה שמהסיבה הזאת...
אני חושבת כל הזמן בראש מה חושבים עליי ומפוחדת שמקבלים עליי רושם לא טוב, זה מקשה עליי לדבר עם אנשים ולבטא את עצמי, כי עם חברים אני יכולה להיות הכי מצחיקה והכי מגניבה, והיו תקופות באמת שהרגשתי הכי טוב עם עצמי,
אך מאז הצבא זה לא כך. כל אחד שמדבר איתי אני מרגישה פחד כלשהו וקשה לי להתסכל לו ישירות בעיניים, והאמת שזה מתחיל לקרות לי גם עם אנשים קרובים יותר, קשה לי להסתכל בעיניים. חשוב לי לציין שיש ימים שטוב ויש ימים שזה לא עוזב אותי...
עכשיו התחלתי ללמוד במכללה ואני חווה קשיים מטורפים, זה פשוט סבל כל יום מחדש להיות בתוך הכיתה, אני מרגישה איך כולם מסתכלים עליי יש לי כל המזן דופק מהיר, אני מרגישה לפעמים רעד, חנק בגרון, אני זזה כל הזמן מחוסר נוחות וכמובן שלא מצליחה להתרכז, דבר שפוגע בציונים לצערי.
בחיים לא לקחתי תרופות כי אף פעם זה לא הגיע לרמה כזאת ואף פעם לא חשבתי שיש לי בעיה שאפשר לטפל בה, פשוט חשבתי שככה אני וזהו... אני חושדת שזה חרדה חברתית, רק לפני כמה ימים הסתכלתי באינטרנט וגיליתי שזה כל התסמינים...
מישו יכול לייעץ לי מה כדאי לעשות??? איך פונים בכלל לפסיכיאטר? בחיים לא התעסקתי בדברים האלו... ואני ממש רוצה לשנות את זה כי קשה לי לחיות ככה... כל הגוף שלי תפוס מלחץ כל הזמן.. נמאס לי מהמצב הזה!!!