חרדה חברתית קיצונית? אובד עצות

שלום, אני בן 26 ולאחרונה גיליתי שאני יכול לתת שם למה שאני מרגיש, חרדה חברתית.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ביישן. אחד כזה שנהיה אדום כשהוא מובך, החל מגיל צעיר הייתי הילד שמתחבא מאחורי ההורים מרוב מבוכה וביישנות.(לעומת ההורים שלי שהם חברותיים עם ביטחון עצמי)
תמיד לקח לי זמן להכיר אנשים ולרכוש חברים.
בתיכון הייתי נורא מתוסכל מהמצב והייתי בטוח שזה כבר לא הגיוני, שאני שווה פחות מאחרים ואף פעם לא אהיה שייך. תמיד כעסתי על עצמי שלא ניצלתי הזדמנויות מרוב שפחדתי מלהיות נבוך ומ"מה יקרה אם", וכשכן ניצלתי אותן לא הייתה לי שום הצלחה לדבר עם אנשים כמו שרציתי וליצור עניין, תמיד קינאתי ולא הבנתי מה יש באחרים שבי אין ואיך הם מצליחים בכזאת קלות?
בתיכון קרתה לי חוויה לא טובה שבעקבותיה קראתי את "הסוד" שהתגלגל לידי ממש במקרה, וכך קרה לי איזה סוויץ' במוח שגרם לי להיות אני אחר, שאף פעם לא הכרתי.
התחלתי לדבר עם אנשים, לצאת לבלות, הכרתי בנות והייתי ממש מלא בביטחון עצמי יחסית לפעם שלא ידעתי מאיפה הוא הגיע, ופשוט נהניתי מעצמי ומהשינוי שקרה לי בשנה האחרונה בתיכון.
כשהתגייסתי לצבא, פתאום מצאתי את עצמי בטירונות שוב בודד וחסר שום כישורים חברתיים כמו בעבר, וכל ההתקדמות הלא מוסברת שקרתה לי נעלמה כלא הייתה.
חודשים שלמים הייתי בודד, בלי אף חבר, והחלטתי לנסות לעבור תפקיד או בסיס רק כדי לצאת מהמצב שהכנסתי את עצמי אליו. מצאתי את עצמי משקר בנוגע לנסיבות והתביישתי להודות במצב שלי.
התמזל מזלי ועברתי לבסיס אחר, שגם שם הייתה לי התחלה קשה אבל לבסוף הצלחתי למקם את עצמי במקום הכי טוב שיכלתי לבקש: מוקף במלא חברים שמחפשים את חברתי, שופע ביטחון עצמי אפילו יותר מבתיכון, מתחיל עם בנות, מדבר בקלות עם אנשים...בקיצור הרגשתי מלך העולם! באמת הרגשתי ככה.

כשהשתחררתי קרתה הנפילה אולי הקשה ביותר שמאז אני לא מצליח להשתחרר ממנה.
הפכתי פחדן בצורה קיצונית.
קשה לי ללכת ברחוב כי תמיד מלווה אותי הרגשה שכולם מסתכלים עלי ובוחנים,
חם לי כל הזמן ואני מזיע הרבה יותר, אפילו ברגליים שאף פעם לא הזעתי שם.
בכל הזדמנות שמישהו מדבר איתי ויש עוד אנשים שמסתכלים עלי אני ישר נתקף מבוכה ונהיה אדום מאוד, ולא מפסיק לחשוב על זה שאני אדום ומאבד ריכוז, מזיע ונהיה לי חם נורא.(הדבר שהכי מפריע לי). אפילו עם המשפחה זה קורה ואני חושש אפילו בארוחות משפחתיות.
נמנע מלצאת מהבית אם אין בכך צורך.
הדופק שלי בשנים האחרונות מרגיש יותר מהיר וקשה לי להירדם ולישון יותר מבעבר(אני ישן חלש בכללי).
אני חורק שיניים בשנים האחרונות באופן קבוע.

אני כבר מכיר את עצמי ויודע שכל החרדות הן לא הגיוניות אבל לא מצליח לנער אותן למרות מלא נסיונות של שכנועים עצמיים, נשימות עמוקות.
אשמח לחוות דעת ואולי טיפים איך אוכל בעצמי לשפר את המצב האומלל שבו אני נמצא.
מצטער על החפירה פשוט היה חשוב לי לתאר את המצב ככל שניתן.
תודה רבה :)