חרדה חברתית שמשבשת את חיי

היי, אני בת 25...
מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד בתור ילדה- הייתי ביישנית ומופנמת..
בביה"ס לא הייתה לי שום בעיה לדבר בפני הכיתה ואפילו בעמידה ליד הלוח מול כולם..
גם בצבא לא זכורה לי בעיה כזו.
ב4 וחצי שנים האחרונות סבאתי נפטרה ומאז אני חושבת שנקלעתי למצב נפשי מסוים שלא עוזב אותי..
תופסות אותי מחשבות לא ממש נעימות.. אני מאד חרדה להורים שלי וכל הזמן מפחדת להישאר לבד ושיקרה להם משהו רע.
בנוסף, לעיתים עוברות לי בראש מחשבות לא ממש נעימות שמאלצות אותי לדפוס על השולחן ("חס וחלילה" כזה..)
אני משתדלת להתעלם ולא לאפשר לזה להשתלט עליי.. לפעמים אני מצליחה ולפעמים לא. אני סובלת מסטרס ומבעיות רפואיות בעקבותיו.. איכות החיים שלי איננה איכות חיים כמו של בחורות בנות 25 כמוני ..
אני לא מצליחה לתפקד בחברת אנשים. כשאני נכנסת למסעדה אני מפחדת שכולם יסתכלו עליי, שלא נדבר על פרזנטציות בפני הכיתה שלי בלימודים (אוטוטו מסיימת תואר ראשון). חשוב לציין שאני כרגע גננת בסטאז'.. מול הילדים שלי בגן אני מאד משוחררת וחופשייה. אך מול מבוגרים אני מסמיקה ללא שליטה, מזיעה וסובלת מדופק מואץ.
חשוב לציין שטופלתי אצל שתי פסיכולוגיות שלמעשה לא ממש עזרו לי. ניסו לטפל בי בשיטת CBT, היפנוזה ועוד.
רופאת המשפחה נתנה לי כדור שנקרא סרוקסט.. כשלקחתי אותו הייתה לי הטבה אך התופעות לוואי של הכדור ממש הקשו עליי אז החלטתי להפסיק איתו לאחר חודש. (קושי להירדם בלילה, בעיות בתפקוד המיני, רעד ועוד)
מאז הוצע לי להשתמש בציפרלקס אך שוב אני חוששת מתופעות לוואי.
ייאמר לזכותי שאני כן מצליחה לתפקד אך לאחר מאמצים רבים ואף סבל. במהלך התואר היו לי המון פרזנטציות מול כיתה שלמה ובכל פעם מחדש סבלתי. לא נרדמתי בלילה, היתי חייבת לקחת כדור "רגיעון" באותו היום.. זה תמיד מלווה בקשיים כאלו אך לבסוף אני מבצעת את המוטל עליי על הצד הטוב ביותר. כל פרזנטציה שהעברתי הייתה מוצלחת.. אני תמיד "מפרגנת" לעצמי ואומרת שהנה.. הצלחתי.. אז דיי עם החרדת קהל המטופשת הזו.. הבעיה שזה לא עוזר.. כל "השיחות" הפנימיות הללו שאני מקיימת ביני לבין עצמי לא באמת עוזרות...
אני מרגישה שממש קשה לי. אני יודעת שיש לי המון מה להציע מול אנשים אך אני נרתעת וממש מפחדת. פעם הייתי נהנית להיות בחברת אנשים.. חיפשתי ויזמתי מפגשים כאלו.. היום אני ממש נרתעת ... אני מרגישה שחל בי שינוי ממש לרעה.. אני לא מקבלת את המראה החיצוני שלי.. אני ממש חסרת ביטחון ומרגישה מאד חריגה בחברה למרות שמאז ומתמיד לא הפסיקו להגיד לי כמה אני בחורה יפה.. תמיד משבחים אותי על המראה החיצוני שלי ואפילו על התכונות אופי שלי.. תמיד הגדירו אותי "מיוחדת" במובן הטוב כמובן.
לאחר קריאה מעמיקה באנטרנט אני משערת שיש לי מחשבות אובססיביות וחרדה חברתית + חרדה מוכללת..(בנוסף לדכאון שמדיי פעם מציף אותי וחולף)
מה ניתן לעשות? האם להתחיל טיפול של ציפרלקס למרות תופעות הלוואי? אני מתחתנת בעוד חצי שנה ואני רועדת מפחד! תודה רבה!