חרדה חברתית תסכול עצב

שמי מ ואני בת 55, נשואה + 3 וסבתא לנכדים.
לפני כמספר שנים' הכרתי קבוצת נשים בערך בנות גילי . כיום חתך גיליים שונה הוא מגיל 25 עד גיל 60.
אנו קבוצה שנפגשת פעמיים בשבוע לספורט.
הקבוצה הייתה יוצאת לטיולים , לבילויים חגיגות ימי הולדת , סתם לשבת ולצחק בימים ההם הקשר יותר חברי .
לצערי לפני כשנה חל השינוי ולא ברור לי מדוע, טסנו לחו"ל ביחד , התחלקנו לחדרים . יכול להיות שזה גם היה טריגר לכל.
מבחנתי הטיול היה הנפילה שלי , מבחינה נפשית , מכיוון שאף אחד לא התייחס אליי, ככה הרגשתי וככה זה היה גם על פני השטח .
אני עדיין לא יצאתי מזה , כל הזמן מחפשת מה לא הייתי בסדר , כמובן ששיתפתי את הרגשתי עם מספר בנות. אך לפי טענתם אני סתם מדברת, אולי בגלל שלהם מתייחסים אחרת, מקבלים אותם בחיבוקים ונשיקות וממני מתעלמים כאילו אני לא קיימת . כרגע במקום להיפגע מכך אני פשוט עוברת לידם כמובן במבט של קינאה ומנסה לא להיפגע .
נכון שאומרים "להיפגע זה בחירה " אבל עד מתי אפשר להשתמש בזה .
מיותר יהיה לציין לאחר שחזרנו מחו"ל , כמובן שההתנהגות המשיכה , אפילו החמירה .
פעם יהיו יוצרים קשר איתי מדוע אני לא מגיע? וכו' ..
לכל הבנות חגגו להם יום הולדת , לצערי לי לא חוץ מברכות לא היה כלום , אני ממש נפגעתי מכך .
לפני מספר ימים הבנות נפגשו למפגש מסויים , כדרך אגב נודע לי , אז אחת מהבנות אמרה שהזמינו רק את מי שאוהבים , או את מי שיש להם יותר קשר .
שוב נפגעתי .
אבל כאשר הם רוצים את עזרתי דבר כל שהוא , הטלפון לא מפסיק לצלצל , כמובן שלאחר מכן אין מילות תודה .
כאשר אני יושבת בחברתם אני לא מרגישה שייכת או רצוייה . אני מדברת אבל הם מסתלבטים .
יש לציין כי אני עובדת במשרה מכובדת וסגנית מנהל.
כיום אני דיי לבד ולא יודעת מה לעשות ?
מה להחליט ?
אנחנו שוב צריכות לטוס בעוד כחודש ושוב אני לא יודעת אם כדאי לי להצטרף למרות ששלום התשלום .
לפעמים אני חושבת שיש בי פגם מסויים , מה אני לא פועלת נכון .
אני רוצה להתחיל את הכל מהתחלה ולא יודעת איך להתחיל .
לא מעוניינת לנסות לרצות
אשמח לקבל את עזרתכם לכך .