פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מאיה,
נראה שהרעיון לאבחון תחושתי על ידי מרפאה בעיסוק, הוא רעיון טוב מאוד. תתחילי משם, ושיהיה בהצלחה
בברכה,
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום לך,
את מתארת בעיה מורכבת שמצריכה טיפול רב מערכתי. עליכם להתגייס כמשפחה כדי לסייע לה. ממליצה לפנות לגורמי הרווחה ולבית הספר ולשתף פעולה על מנת למצוא מסגרת מותאמת. אין ספק כי יש צורך בטיפול פסיכולוגי והדרכת הורים. אולי גם ייעוץ פסיכיאטרי.
ייעוץ דרך האינטרנט לא יוכל לתת את המענה המלא שנדרש בתחום זה.
שיהיה המון בהצלחה וכל הכבוד על הכוחות והנכונות לעזור.
בברכה,
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית

ודי לחוצה לקראת שנה הבאה בכיתה א, הוא ילד די אנרגטי וחוששת שלא יוכל לשבת מספר שעות בכיתה, היינו באיבחון אצל רופא משפחה שעשה קורס לזה אבל רק שאל אותי שאלות הבנתי שרצוי ללכת לאיבחון יותר רציני(הרופא אמר שנתראה עוד חצי שנה כרגע לא נתן בכלל טיפול אמר שעוד צעיר וצריך לראות מה יהיה)

שלום לך, כדאי לפנות להדרכת הורים - דרך קופת חולים תוכלי במחיר מוזל. על מנת לקבל כוחות להתחזק ולפעול מול הילדים בשימת גבולות נכונה. צריך שיהיה תהליך מסודר שיוכל לתת לך בטחון וכלים בהתמודדות.
לגבי הקשב והריכוז- כדאי לך לקבוע תור לנוירולוג במקביל לחכות לתחילת שנה ולראות מה דעתה של המורה עליו

שלום ליאת, גיל 4 הוא שלב בו ילדים מתחילים להבין שהעולם אינו בטוח לחלוטין. פחדים מציאותיים (גנבים למשל) מתערבבים עם פחדים מעולם הדמיון (מכשפות למשל), והתוצאה היא פחדים. כל ילד מגיב לכך אחרת. הנושא של רקע גנטי בחרדה מוכר מאוד, ולכן חשוב להתייחס למצוקה ברצינות.
בהחלט יש מקום לטיפול רגשי. חשוב שיהיה טיפול רגשי מעמיק הכולל הדרכת הורים. פני אך ורק למטפל רגשי מוסמך (לא למדריך רכיבה שעבר קורס בטיפול). מדובר במצב מורכב. דרך קופת החולים את יכולה לפנות לפסיכולוג ילדים או למטפל באמנויות. חשוב לבדוק את התעודה המקצועית של המטפל (זה שהוא בהסדר עם קופת חולים, לא אומר שהוא מומחה בתחום הרגשי - רכיבה טיפולית למשל, היא יותר לבעיות התארגנות, קאורדינציה וכדומה, ואיננה תחליף לטיפול רגשי). אם את פונה לטיפול באמנות, בדקי היטב שהמטפל עבר הכשרה והדרכה מסודרים (ורצוי גם בי"ס לפסיכותרפיה).

הי אנה,

כיוון שבנך אינו נעזר בהערותייך, אני מציעה לערב גורם שלישי, טיפולי. כדאי לקבוע פגישה אצל פסיכולוג ילדים כדי לבדוק אפשרות של טיפול לבנך במטרה לעזור לו עם קשייו החברתיים.

הי טל,

ציינת שביתך רגישה. במה עוד זה מתבטא מלבד בסיטואציות בהן יש התקהלות? האם ביתך רגישה לקולות רמים, למגע או מרקמים מסויימים (למשל נמנעת מלבישת בגדים מסויימים כי הם לא נעימים לה, בררנות ממזונות בעלי מרקם מסויים, הימנעות ממגע מסויים כמו חיבוק או ליטוף)?

שלום פז,
ראשית תודה רבה על התייחסותך המהירה !
אף אחד מהמצבים שמנית לא מתקיימים , אך ישנו מצב נוסף של תגובת רגישות יתר... לדוגמא שהיא נבהלת כאשר מישהו עושה לידה תנועה חדה גם כשברור לה שזה לא מכוון עליה, היא מייד ממצמצת ומאוד נבהלת.
התגובה הזאת אינה מביאה אותה לבכי או היסטריה כמו בעת התקהלות.
גם בתחילת שנת הלימודים כאשר הסתגלה לגן החדש, היו מספר פעמים שהפרידה מאיתנו ההורים בבוקר הייתה מאוד קשה לה, במקרים האלו היא נכנסה ממש ללחץ/ חרדה בכתה בהיסטריה עם בקושי יכולה להרגיעה אותה ולבסוף הקיאה.
לאחר שהיא מקיאה היא מרגישה לא נעים מעצם ההקאה ועוד יותר נכנסת לפחד שתקיא שוב.
תודה מראש.
טל

הי טל,

כדאי להתייעץ עם מרפאת בעיסוק, על מנת לבחון אפשרות שיש לביתך קשיי ויסות חושי. בנוסף, אני מציעה לנקוט גישה בה מעודדים אותה להתמודדות ולא להימנעות אך גם עושים זאת תוך כדי הכנות ובהדרגתיות. כלומר, לקראת מצבים בהם יהיו אנשים רבים כדאי לומר לה שאת יודעת שקשה לה כשיש הרבה אנשים ושאת תעזרי לה להתמודד. אפשר לשאול אותה מה ירגיע אותה במצבים כאלה וגם להציע לה - לקחת איתה חפץ/בובה שאוהבת, לאכול משהו טעים לפני כן... את הכניסה לחדר כדאי לעשות לאט, תוך שמרגיעים אותה עם מגע ולאפשר לה לעשות הפסקה קצרה בחוץ אם תצטרך. לגבי ההקאה - כדאי להגיד לה שאם תצטרך להקיא זה בסדר, זו תגובה טבעית של הגוף בזמן לחץ וקורה להרבה אנשים וילדים ושאם תצטרך להקיא את תהיי שם איתה.

בהצלחה

הי הילה,

אם את רוצה לבדוק את האפשרות לעשות שינוי בתזונה של ביתך, אז כדי שלא למקד את הבעייה אצלה, אפשר שאתם ההורים תלכו לייעוץ אצל תזונאית ותקבלו עצות אותן תיישמו לכל בני המשפחה. חשוב שיהיה מדובר בשינוי לא קיצוני, שניתן ליישם וששם דגש על בריאות ולא על ניסיון לרזות. אפשר גם לעשות התעמלות - משפחתית, זו יכולה להיות פעילות משותפת נחמדה ושלא תשים אותה במרכז העניין.

אני מציעה שלא להעיר לה לגבי האכילה שלה או לגבי מבנה גופה. אם היא מתארת מצבים בה היא נפגעת מאחרים אני מציעה לתת מקום לחוויה הלא נעימה אך גם לחזק אותה ולומר לה שהיא נראית טוב, שלכל אחד יש מבנה גוף ומראה אחר וחישבו יחד איתה איך היתה רוצה להגיב אם ילדים אחרים מעליבים אותה. אם היא מתארת חוסר נוחות עם גופה כדאי לשאול אותה מה לא נוח לה, מה היא לא אוהבת. כדאי לשים לב באיזו תדירות היא מדברת על כך ומה עוצמת החוויה. אם זה הופך להיות משהו אינטנסיבי ומשמעותי, כדאי יהיה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

הי אלה,

האם זהו מקרה חד פעמי או שהיו עוד מקרים דומים?

היה עוד מקרה אחד שתפסתי אותה על אי אמירת אמת ופשוט לא ידעתי כיצד להגיב- האם רק להסביר או גם להעניש על מנת להראות לה את חומרת המצב.

הי אלה,

לדעתי כיוון שזה קרה פעם אחת ניתן להתעלם ולתת לה לשאת בתוצאות בעצמה - ייתכן שהמורה תעיר לה על כך ואז היא תבין שכדאי לה להכין את שיעורי הבית. במידה וזה יחזור על עצמו אני מציעה להגביר את הפיקוח, כלומר, לא להסתפק בכך שתשאלי אותה אלא גם לבקש לראות את שיעורי הבית שהכינה. את הפיקוח נין להסיר אחרי כמה פעמים שראית שאמרה אמת והכינה את שיעורי הבית.

הי אייל,

טוב שביררתם מי יזם את המשחק והאם היו מקרים כאלה בעבר. ייתכן שמדובר בסקרנות ובמשחק אך ליתר ביטחון אני מציעה שגם אתם וגם הורי בן הדוד תלכו לפגישה אצל פסיכולוג ילדים, בה תוכלו לתאר את ההתנהגות הכללית של הילדים ואת ההתנהגויות המיניות שלהם מעבר למקרה הספציפי הזה.

שלום נילי,
טיפול בחרדה אצל ילדים אינו פשוט (וגם מבוגרים), מאחר ויש נטייה להימנע מהגורם מעורר החרדה. עצם הטיפול, מפגיש עם הקושי, לפיכך מתעוררים קשיים במוטיבציה לטיפול.
ממליצה לכם לגשת למטפל מומחה בילדים ונוער, ולהתחיל בתהליך של הדרכת הורים, על מנת לסייע לה דרככם. במקביל, ותוך כדי ההדרכה, למצוא את הדרך להביא אותה למפגש עם מטפל/ת, על מנת ליצור חוויה חיובית מעצם המפגש.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית

מציעה לגשת להתייעצות בכמה כיוונים- עם רופא ילדים וכן עם מרפאה בעיסוק לצורך חשיבה על הויסות התחושתי שלה והצורך שלה במגע חזק. בהמשך להתייעצות איתם ולבירור הרפואי כדאי לחשוב על הדרכת הורים כדי לחשוב נכונה כיצד לטפל בכך בבית. בהצלחה

שלום יוסי,
כדאי מאוד להתייעץ עם הגננת ועם פסיכולוג/ית הגן. אם גם הם מתרשמים מקושי, כדאי בהחלט לעשות הערכה פסיכולוגית ולבקש בבית הספר סיוע בלמידה ("שעות שילוב"). אם לא, תמתינו ותראו מה קורה. אבחון פסיכודידקטי לא נהוג לעשות לפני סוף כתה א' וגם גיל 7.
שיהיה המון בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום לירון,
העצמה זה מונח כללי מאוד. לכל אחד יש אישיות משלו ותחומי העדפה משלו. את מציינת שיש לה יכולות חברתיות ובכלל יכולות גבוהות. יתכן ובהיבט החברתי היא רגישה מאוד (זה משהו שמוכר במשפחות, אפילו קצת גנטי). בגיל 12 ההיבט החברתי נעשה מאוד משמעותי, ובנות אכן מושקעות בכך רגשית, ונעלבות בקלות. אם את מרגישה שהיא נעשית הימנעותית, כדאי לסייע לה בהתמודדות. את יכולה לפנות לטיפול רגשי אצל פסיכולוג או עו"ס קליני או מטפלת באמנות שלמדה גם פסיכותרפיה. יש מטפלים בהסדרים עם קופות החולים או מטפלים פרטיים. כדאי שתבררי קצת בסביבה שלך.
בכל מקרה, חשוב שתמיד טיפול בילדים ונוער יכלול פגישות עם ההורים להדרכה שוטפת על מצבי יומיום.
בהצלחה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום דנה,
ההתנהגות שלך בנך אופיינית לגיל. ילדים רבים חשים נבוכים להיות במרכז העניינים (גם מבוגרים לעיתים קרובות). אני חושבת שבמקרים כאלה, אפשר לשאול אותו איזו פעילות חלופית הוא היה חושב שתתאים. יתכן והוא יציע פעילות שבה משמיעים שירים שהוא אוהב, או מכינים מאכל שהוא אוהב. לאו דווקא מושיבים אותו במרכז כשכולם מסתכלים עליו.
לגבי החוג, יתכן והוא חושב שלא יצליח או שמרגיש נבוך מעצם ביצוע הפעילות. אלו בדרך כלל מאפיינים אישיותיים שעם קצת הבשלה, מתמתנים. אם את מרגישה שמופיעה חרדה חברתית של ממש והתרחקות, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
בברכה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום אור,
נראה כי כבר פניתן למספר גורמים מטפלים. ראשית, אין ועם ללחוץ עליה להשתתף בפעילויות חברתיות מאורגנות שהיא לא מעוניינת בהם. זו סיטואציה מלחיצה. לדעתי, בכלל אין צורך בגילאים אלו לקיים יותר מדי אירועים. זה מאוד מלחיץ את הילדים, ולא כולם בשלים לכך. בכל גן יש מספר ילדים שממש לא משתתפים במסיבות ואירועים.
גם לגבי חוגים, ישנם ילדים שהפעילות המאורגנת והצורך לפעול בדיוק לפי ההנחיות מלחיצה אותם, לאחר תחילת הלימודים בבית הספר, ישנו שיפור בתחום ברוב המקרים.
לגבי החרדות שלכם, אני מציעה שתפנו שוב לפסיכולוג שיש לכם אמון בו. לא יודעית עד כמה רכיבה טיפולית מתאימה כמענה לקושי כזה.
אולי מסגרות כמו הכנה לכתה א' יועילו לקראת המעבר לבית הספר.
בברכה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין
פסיכולוגית קלינית מומחית