פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, הבן שלי עוד מעט בן 5, הוא התחיל להיות בעל דמיון מאוד מפותח וכשמשחק מדמיין ומדבר אל עצמו ואל הצעצועים שמשחק איתם, האם זה בסדר או שזה אומר שחסרה לו חברת ילדים או משהו כזה, הוא הולך לגן מיוחד בעל המיפלגיה קלה.

שלום ,אני מעוניין לדעת מה זה בעצם ילדים , ולמה הם ראויים ליחס טוב יותר של ההורים מאחים בוגרים ?

והאם ככה זה בכל משפחה ? היחס שמקבל הילד הקטן הוא יחס יותר סלחני וותרן לעומת היחס שמקבל האח הבכור שהוא כבר בוגר?

אני מרגיש שלאחיי הקטנים יש יותר זכויות בבית מאשר לי.



אחיי הקטנים הם בני 9 ו10 ואני רואה את הסיטואציה הבאה חוזרת על עצמה:
אבא מוכן לוותר על צפייה של חדשות (ערוץ 22) למען אחד הילדים במידה והילד רוצה לראות , או אבא שלי מוותר על סרט שהוא תכנן לראות בטלוויזיה ,או נגיד שאחותי תראה סרט שבא לה בזמן כזה שאני אישית לא יכול לראות (יום שישי בערב) . לי אין את את ההטבות האלו .. ואני מרגיש נבגד! אני סוג של מצפה לייחס שווה , ברמת הזכויות אבל לא לתשומת הלב..
אבל אני מניח שהמחשבה הזאת מוטעית ,לכן אני רוצה את עזרתכם להבין מה אני מפספס ולא מבין בכל המושג הזה שנקרא ילדים?


לטענת אבא שלי , הוא אומר שהוא רוצה שלאחותי יהיה את הפינוק של הגיל שלה (9)

עוד כמה דוגמאת :

אבא שלי מאוד רגיש לריחות של אוכל מטוגן ..
נגיד והוא נכנס לישון לי הוא אומר לא לטגן כלום ואפילו כשבאתי להכין פעם אחת חביטה או טוסט , אמא שלי אמרה לי שאבא שלי ישן ואי אפשר לעשות עכשיו..
אך כשאחים שלי מבקשים טוסט או חביטה או כל מאכל מטוגן אחר , היא נגישת למטבח ומכינה להם גם למרות שאבא שלי ישן ..
בעבר אבא שלי לא הסכים לי לחמם פופקורן במיקרו בלילה , נגיד אחרי 8 בערב כי זה עושה ריח ,עד שראיתי שלאחותי הוא מסכים לעשות את זה בלילה , ואני גם התחלתי והוא לא אומר לי כלום , אבל זה מרגיש לא נעים שלה הוא הסכים מלכתחילה..


כמה פרטים עליי, אני בן 22 ומתמודד עם מגבלה נפשית בעל רמת תפקוד גובהה

אז אני אשמח לדעת מה זה ילדים ,מה אני לא מבין או מפשפש בדבר הזה שנקרא ילדים ..
לי אישית זה עושה רע מאוד כל המחשבה על האי צדק הזה בבית ,אבל יכול להיות שבכלל אני זה שלא צודק בסיפור.
תודה מראש

שלום רב,
בני בן 8 וחצי, ועד היום מסרב בתוקף לנגב לעצמו את הטוסיק לאחר שעושה קקי בשירותים. גם במקלחת קורא לנו ההורים, "לעזור" לו לסבן טוב את אחוריו, בעיקר לאחר ביקור באסלה, וטוען שאינו מסוגל, ושהוא נגעל. ניסינו כמה פעמים להשאירו שם במטרה שיתמודד, אך העיניין הסתיים בצרחות ובבכי קשים מנשוא. יש לציין שהילד טופל בהצלחה אצל פסיכולוגית בגיל 4 בעקבות חרדת אסלה (בגיל שנתיים וחצי "טבע" באסלה, ומאז סרב לעשות קקי באסלה, אלא רק בחיתול).
מבקשת את עצתכם בנושא.
תודה

ביתנו בת שנה וחצי, סבלה עד לפני כחצי שנה מרפלוקס. אפשר לומר שמגיל 0 היו בעיות סביב אוכל ולרוב בגלל שלא הבנו אותה נכון הואכלה יתר על המידה.. כיום כל האכלה מלווה בהשתולות מצידה! לא מוכנה לשבת בשקט, רוצה לאכול תוך כדי הליכה ומשחק בלבד. זורקת אוכל, גם אוכל שמאוד אוהבת יכולה ברגע אחד להחליט שהיא לא מוכנה לאכול יותר... לרוב אוכלת בהנאה כשלושה ביסים מכל סוג אוכל אך לאחר מכן מסרבת לאכול. משום שלא אוכלת מספיק ביום, מתעוררת לפנות בוקר ודורשת בקבוק. אנחנו לא יודעים איך לגרום לכך שאכילה תהיה מבחינתה דבר נעים! היא אוכלת איתנו יחד סביב השולחן אך כמןבן שלאחר כמה ביסים מתחילה ההשתוללות... נשמח לעצה וכיוון, תודה רבה!

עברה חצי שנה מאז שעזבנו את הבית.... והבת שלי לא מוכנה להיות עם אבא שלה והיא בוכה בלי סוף.
מסתבר שגם עם ההורים שלי היא בהיסטריה ורוצה רק אותי... ביום חמישי היא היתה אצלם... היא היתה עם צואה בטיטול במשך שעתיים עד שהגעתי ולא הסכימה שאף אחד יחליף לה, רק אני!
פניתי למרכז להתפתחות הילד אבל לצערי עדיין לא נקבעה פגישה.
אבא שלה לא יודע מה לעשות ושוקל לותר על הסדרי הראיה... כואב לו על מה שהילדה עוברת.
הצילו!!!

שלום,
בני בן חמש, ילד חברותי מאוד, מקסים ויחסית רגוע. אם אני צריכה לתאר אותו מבחינה חברתית, הייתי אומרת שהוא יודע להשתלב כמעט עם כל אחד - הוא משחק מדהים עם בנות, וגם עם בנים, לרוב כשזה בקבוצות מאוד קטנות במקומות מוגדרים (בבית שלנו או בבית של חבר). שמנו לב שדווקא בסיטואציות חברתיות קבוצתיות של בנים דווקא יותר קשה לו. לדוגמא, אם הולכים לפארק וקבוצת בנים משחקת בכדורגל, תופסת, או כל משחק קבוצתי אחר, קשה לו להיכנס לתוך הקבוצה. כשאנחנו שואלים אותו למה הוא לא מצטרף, הוא עונה שהם לא מזמינים אותו או שהם לא רוצים לשחק איתו, כשאנחנו יודעים שהוא בכלל אפילו לא ניסה להתקרב אליהם. בסופו של דבר במקרים כאלו הוא משחק לבד בצד. אנחנו רואים את זה גם בגן - קבוצת בנים שהם חברים שלו (כל אחד כשלעצמו הוא חבר מאוד טוב שלו) משחקים יחד, הוא לא ייכנס לקבוצה ולמשחק שלהם, אלא יעדיף תמיד לבחור לשחק במשהו אחר, או לבד או עם ילד אחר באחד על אחד.
אנחנו לא יודעים אם זה עניין של חוסר ביטחון עצמי, או שאנחנו צריכים לתת לו כלים איך להיכנס לתוך סטואציות חברתיות כאלה. או שאולי אנחנו צריכים לעזוב אותו לנפשו. אם נאמר את האמת, זה קצת מטריד אותנו שהוא נשאר בצד לבד.
נשמח לעצה, תודה!

בני בן 8 בכיתה ג , בבוקר אינו מוכן לעלות לכיתה אלא רק עם חבר מהכיתה ( לא מישהו מסויים) יש לו פחד או חרדה מסויימת לעלות לבד , הבעיה היא שלא תמיד הוא פוגש חבר ובימים כאלה אנו נאלצים להחזירו הביתה כי הוא בשום פנים ואופן לא מוכן לעלות לכיתה ואף עושה סצנה בשער בית הספר , חשוב לי לציין שאין לו חרדות אחרות , אשמח לעצה

שלום רב
ביתי בת השנתיים בזמן האחרון מכניסה את הידיים לפה כאשר פורצת בבכי, עקב תיסכול או כאב.
תחילה חשבתי שזו צמיחת השיניים אבל הצמידות של הבכי עם הכנסת הידיים מעלה בי את השאלה האם זה מלחץ או חרדה
היא החלה השנה גן בפעם הראשונה, על פניו זה עבר בהצלחה יתרה, אין לה קושי להיפרד והיא מגלה עולם חדש בגן
אבל יש לזה מחיר, תחילה התעוררויות בלילה בבכי, וגם בכי אחר הצהריים

בטחה שלא עושים לה דבר רע בגן, ושהיא חווה קשיי הסתגלות
איך אני מקלה עליה
כואב הלב לראות את הלחץ הזה על ילדה כל כך שמחה ומצחיקה
ואם אכן זו חרדה איך אני יכולה להפחית אותה, או להנחות את הגננת לעשות זאת

תודה

בתי בת תישע וחצי, שלישית במשפחה של שלושה ילדים, סובלת מאוד מפחד להתעורר בלילה כשכולם ישנים והיא לבד והבית שקט ואין עם מי לדבר. ילדה מאוד חכמה, רגישה, מלאת דמיון, חוזרת הביתה לבד מבית הספר ולא מפחדת להיות לבד בשעות היום. לטענתה הפחד הוא מהאפשרות שתתעורר באמצע הלילה ובני הבית ישנים והיא לבד. היא לא מוכנה לנסות סלולרי, מוזיקה וכו׳, יש לה בובות נעימות במיטה, היא לא רוצה לישון עם מישהו בחדר, כל זה לא עוזר כי לטענתה הדבר היחיד שיעזור לה הוא אם אחד מבני הבית יהיה ער כשהיא מתעוררת. הפחד משפיע לה על התפקוד החברתי, הבטחון העצמי נפגע, היא עסוקה בזה כל יום משעות הערב וסובלת מאוד. אשמח לכיוון כיצד נוכל לסייע ולטפל? תודה רבה

שלום, בננו הבכור בן 11, תלמיד כיתה ו. תמיד היה מופנם בצורה קיצונית, חרדתי, ומבחינה חברתית- פסיבי, נמנע, לא יוזם, מתקשה ליצור אינטראקציות חברתיות. מגיל קטן קיבלנו הדרכת הורים והוא טופל מספר שנים אצל פסיכולוגית קלינית ובנוסף גם טופל אצל פסיכולוג התנהגותי. כל הטיפולים עזרו מאד ומילד שלא יצר קשר ונמנע, הוא נענה לקשר, יצר חברויות אבל עדיין הכל קשה (בתחום החברתי). הוא ילד יפה תואר, תלמיד מצטיין. בסהכ בכיתה הוא ילד אהוב, אבל שקט מאד. יש לו מספר חברים, אבל אין לו חבר טוב או אחד שמחשיב אותו כחבר הכי טוב שלו. הוא מאד מנותק מהווי בכיתה- לא נכנס בכלל לוואטצפ, לא מתכתב עם אף חבר, לא מעניין אותו מה הילדים בכיתה קובעים, הוא לא מזמין חברים, לא יורד לשחק איתם במגרש (כולם יורדים). כשאנחנו מנסים לדרבן אותו אז הוא בקושי רב מזמין איזה חבר (שולח הודעה ואם החבר לא עונה אז לא מנסה להשיגו), הוא מאד ממדר אותנו ממה שקורה בכיתה (לא מספר כלום, לא מסכים שנקרא הודעות וואצטפ), אנחנו קוראים הודעות וואטצפ של הכיתה ורואים שהוא ממש לא בעניינים (למשל ילדים כותבים על סדרות טלוויזיה שלא מעניינות אותו, עושים אחד לשני לייקים באינסטגרם, מחפשים פוקימונים) שום דבר לא מדבר אליו. הוא חוזר הביתה ומשחק באקס בוקס או קוביה הונגרית. בסהכ הוא לא נראה עצוב או בדכאון אבל אני בטוחה שהמצב מפריע לו, שהוא נמנע, שזה לא נורמאלי. אני יודעת שהמצב יילך ויחמיר משום שככל שעולים בכיתות אתה חייב לשכלל את היכולות החברתיות שלך ואצלו הכל תקוע כמו בכיתה א (שאני זאת שהייתי צריכה להזמין עבורו חברים). מצד אחד, כשאנחנו לוחצים- זה לא ממש מניב תוצאות (הוא לא משתף ומתעצבן) ומצד שני- נראה לנו בעייתי. אחהצ הוא פעיל במובן שהולך לחוגים (כדורגל, גלישה) אבל זה לא בא במקום הציפייה שילד בכיתה ו יהיה קצת יותר מעורב וירצה קצת יותר להפגש עם חברים. לפני שבוע הכרחנו אותו ללכת למפגש כיתתי בערב שבת והוא נהנה מאד ואפילו ביקש להישאר כשביקשנו שיחזור. אבל מפגש כנל מתקיים כל ערב שישי והוא לא מתעניין בכלל ולא מבקש לבוא שוב (למרות שנהנה פעם קודמת). מה עושים? להרפות? ללחוץ כל הזמן? תודה מראש ושנה טובה

שלום.
אני אם לשתי בנות, הגדולה בת 6 בכיתה א לומדת בעיר אחרת והקטנה בת 4 לומדת בגן ליד הבית. הילדה בת ה4 קשורה אלי מאוד, חכמה ופלפלית. רגישה מאוד. נמצאת איתי רוב שעות היום (חוץ מזמן הגן) בהם לפחות 3 שעות רק איתי לבד כי האחות הגדולה יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר. לא מסכימה ללכת לחברות אלא רק שהן תבאנה אליה. במקומות חדשים כמו גן וכדו׳ צריכה יום- יומיים הסתגלות. ולמעשה אני המטפלת העיקרית שלה. וכל זאת כהקדמה לשאלה:

אני מעוניינת לסוע לשבוע לחו״ל לבד למשך חג הסוכות (בו נמצאים עם המשפחה ואין גן) ולהשאיר אותה לטיפולו של בעלי ואחותי בת ה17. (אציין שלבעלי כמובן יש נוכחות בבית והיא אוהבת אותו אך רוב שעות היום הוא עובד ועיקר הטיפול הוא שלי)
אך אני חוששת שאולי זה ישפיע עליה לרעה מבחינה רגשית. אשמח לדעת מהי הדעה המקצועית בעניין? כדאי לסוע בלעדיה או מומלץ שלא?
(פרט חשוב נוסף הוא שעד לפני 8 חודשים, במשך השנתיים האחרונות נאלצתי להתאשפז כ6 פעמים למשך מספר ימים ואז היא נשארה עם בעלי וכשחזרתי היא היתה יותר דבוקה אלי ועצבנית וממש ראיתי שזה לא השפיע עליה לטובה על אף שהכנו אותה לפני האשפוז והסברנו לה)
מה עושים? מה מומלץ?

המורה של בני בן ה 8 רוצה שניקח את בני לבדיקה היא אומרת שהוא כל כך מתוק ומקשיב למורה ועוזר לה המון..איך הוא חולם לפעמים ולפעמים המורה צריכה לחזור על החומר שוב ושוב כדי שהוא יבין את הנילמד והמבחנים שלו לפעמים מצויינים ולפעמים הוא עונה נכון על 3 שאלות מתוך 10 שאלות
בבית הוא ילד מאוד מתוק הוא מקשיב ועוזר לי המון עם אחיו הקטן
הוא יכול לשבת ולסיים פזלים הוא מסיים כל פרויקט שהוא מתחיל הוא יכול לשבת דעות ברכב ועוד המון דברים שילד עם בעית קשב וריכוז לא מסוגלים
אני חייבת לציין שקראתי טיפה באינטרנט ואין שום רמז שהבן שלי עם בעית קשב וריכוז
חשוב לי לציין שלבעלי יש את הבעיה איך הוא אף פעם לא טופל כמו שצריך והוא מאוד דואג שבני עם אותו בעיה ומאוד כדי לקחת אותו לטיפול לפי דעתי למורה זה חיים קלים והיא ישר המליצה על כדורים ונראה לי מאוד מוזר
האם יש לנו סיבה לחשוש שבני סובל מקשב וריכוז?האם זה עובר בגנים?ועם לא מה אפשר לעשות כדי שבני לא ירד בלימודים ?

חשוב לי להגיד שאני גרה בארה״ב ביתי בת ה7.4 ילדה בכורה בכיתה ב ילדה ביישנית ומאוד שקטה והנה עברו להם כמה שבועות בבית הספר והמורה הזמינה אותנו לשיחה והסבירה שהילדה לא ברמה של הילדים בכיתה והיא מאוד מאחור ברמה הלימודית
היא לא מצליחה להבין מה שהמורה מנסה ללמד והציונים שלה מאוד נמוכים
היא עושה שעורי בית לבד והיא פותרת מאוד יפה ובקלות ובקריאה נראה שהיא קוראת נורמלי לגיל שלה המורה גם אמרה שהילדה לא מצליחה להתרכז בשיעור ובבית נראה שהיא בסדר גמור ובהפסקות לפעמים היא משחקת לבד וזה לא מפריעה לילדה שככה ה כשהיא חוזרת לבית אנחנו שואלים אותה איך היה ועם מי היא שחקה והיא תמיד אומרת שזה בסדר לשחק לבד וזה לא מפריע לה
אנחנו מנסים להבין מה יכול להיות הבעיה?והאם זה נורמלי בגיל הזה?ועוד דבר שנה שעברה התחלפו לה המורות בכיתה היה מאוד קשה למצוא מורה טובה
האם יכול להיות שזה השפיע עליה?
איך אפשר לעזור לילדה?

שלום.
בני בן השנתיים כבר כמה חודשים פוחד מהמון דברים.
זה התחיל בפחד מהרוח. כשרוח הייתה מגיעה הוא היה עוצר, צועק ורוצה שירימו אותו.
מאז הוא התחיל לפחד ממגלשות (למרות שלא פחד בעבר) ומרב המתקנים בגני שעשועים, ממשאיות ומכלי רכב גדולים, ממים ומכלבים.
אציין שחברתית וקונטיבית הוא נהדר.
אני מוטרדת ואשמח לעצה בעניין.
תודה ושנה טובה

היי
יש לי ילד בן שנתיים ו4 חודשים , נכנס לגן בפעם הראשונה בספטמבר , עד אז היה איתי בבית כל יום כל היום .
מאז שנכנס לגן היו את השבועיים הראשונים הקשים להסתגלות בכי בבוקר בכי כאשר אני מגיעה להוציא אותו , מאז היו כמה ימים טובים יותר בבקרים מבין שאנחנו יוצאים לגן , אז ישנם ימים שהוא לא מוכן לשתף פעולה בכלל ויש ימי שבוכה אבל מעט .
יש לציין שכאשר אני מגיעה להוציא אותו מהגן והוא שומע שזאת אני הוא מתחיל לבכות לאחר דקה נרגע ומספר לי לבד חוויות מהגן אומר שכיף לו - שהוא משחק בחצר , הוא שר לי שירים שהם שרים בגן .
הגננת טוענת שבמהלך היום בוכה מעט אך נרגע מהר ומשחק .
בבית קשה איתו מאוד , הוא לא נותן לי להתרחק ממנו , לכל מקום קטן שאני הולכת אפילו ישר מתחיל לצעוק לי אמא איפה את בואי .
כאשר אבא שלו הולך לעבודה בבוקר הוא ישר מתחיל לבכות ולהשתגע במשך 20 דקות וצועק - לא אבא בוא אל תלך תישאר .
כל דבר קטן גורם לו לבכות - לפעמים בלילות כאשר אנחנו הולכים לישון מתחיל עם בכי מטורף ולא יודע בעצמו מה הוא רוצה פעם אחת רוצה חיבוק נשיקה אחרי שניה לא רוצה , אני עדיין מניקה אותו מידי פעם - אז לפעמים אומר לי ציצי - כאשר אני מוציאה לתת לו מתעצבן צורח בוכה ולא מעוניין בציצי , שוב אומר לי כן ציצי ושוב אחרי שניה לא רוצה , רוצה את אבא שלו - כשהוא מגיע הוא אומר לו ללכת , ככה במשך חצי שעה אם לא יותר עד שנרדם .
אני כבר מיואשת נפשית - השאלה היא האם לא עוברות החרדות האלה מהגן ?? האם יש תקופה שמוגדרת כתקופת הסתגלות ?
לגבי זה שהוא לא החלטי בדעותיו האם זה קשור לכל עיניין החרדות ??או שזה מצריך טיפול בנפרד?
תודה ויום טוב .