פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי.שאלה ,בני בן 3 כשהוא אוכל ושותה אוהב לקום כל שניה. אני עובדת איתו שצריך לשבת. נשפך לו מידי פעם המים על הריצפה. אני בהתמודדות שלי מולו ובהכלה שלי מולו מבקשת ממנו לעזור לי ומשוחחת איתו שזה קורה ולהבא בזהירות יותר. עכשיו,אני לא יודעת אם אני עושה טוב ,הוא לא עושה בכוונה ושופך בכוונה. מסתכלת על זה כדבר שהוא ילד מה לעשות . בעלי מגיב בכעס " נו יוגב באמתתת ,עוד הפעם,דיי כבר,מעכשיו תשתה מיצידי באמבטיה" אני חוששת שילדי הקטן יאבד ביטחון שזה יפגע בביטחון שלו. האם התגובה של בעלי גורמת לילד תחושה של כישלון של פישלתי ?!עזרה כיצד להתמודד ולהדריך את בעלי וכיצד כצלע 3 בסיטואציה עליי להגיב?וחשוב מכל הילד

שלום, אני אמא לילד בן שנתיים וחודשיים, אציין שכעת אנו מצפים לתינוקות שתיוולד בימים הקרובים בע"ה.
הילד שלי במסגרת מאז גיל שנה, באמצע השנה עבר בין הקבוצות בגן כדי ליצור התאמה טובה יותר עם ילדים בני גילו ואף גדולים ממנו.
קרוב לגיל שנתיים התחיל להתפתח שלב התפתחותי של הרבצות, נשיכות ומשיכות גם כלפי וכלפיי בעלי.
מיד הגבנו שלא מרביצים וכדאי לדבר (הוא בשלב שמבטא את עצמו עם מילים וקצת משפטים), הסברנו שלא מרביצים אך כשזה לא עבד היינו קצת יותר תקיפים והרמנו את הקול ואז הבנו שגם זה לא עובד והוא ממשיך בשלו. העניין שזה הולך ומחמיר והוא נטפל אפילו סתם לאנשים ברחוב, במעלית, בהמתנה בקופה של הסופר ושלא נדבר בגני שעשועים או גימבורי שאני דיי נמנעת ללכת איתו כי אז זה בלתי אפשרי להתמודד עם ההצקות שלו לילדים. השאלה שלי זה מה עושים? לאיזה סוג של טיפול כדאי לפנות?

תודה מראש מזל.

שלום רב,
בני עוד מעט בן 5,
כבר כשנה סובל מהתקפי זעם, המתבטאים בעצבים, בעיטות בדברים, צעקות, בכי וכו'...
זה קורה לו גם בגן וגם בבית,
בגן שנה שעברה הסתמן כ"ילד בעייתי" וכל השנה הגננת התלוננה עליו.
עכשיו נכנס לגן חדש עו שבועיים ואני מפחדת ששוב יסומן כילד בעייתי,
יש לציין שהוא ילד מאוד פיקח וחכם, והגננת והיועצת הפסיכולוגית שללו הפרעות קשב וריכוז שכן הילד יושב שעות לעשות חוברות ויצירות,
מה ניתן לעשות כדי לטפל בבעיה?
האם יש איזה איש מקצוע מומלץ שמטפל בילידם עם בעיות שכאלה?

אשמח לתשובה
תודהרבה
נועם

שלום וברכה ורוב תודות,
בתנו תהיה בנובמבר בת 6, ילדה חכמה מאד מעבר לגילה, יש לה קושי מאד מתסכל, היא פשוט מתאפקת מללכת לשרותים, ממש מתיישבת על הרצפה בתנוחות חזקות של עצירה כדי לא ללכת לשרותים. מאחר והיא לא הולכת לשרותים ורק מתאפקת, הרבה פעמים בורח לה לתחתונים קצת כי היא כבר לא מסוגלת וכך יש גם ריח לא נעים.
כנראה זה נובע מטעויות שלנו במהלך הגמילה שלה אבל השאלה איך פותרים את הקושי הזה ? ניסינו לעשות לה מבצעים, לדבר, להזכיר. שום דבר לא עוזר !
נראה שיש כאן ממש קושי מובנה מאד חזק. (אני אישית ממש מתפוצץ לראות אותה כך מתיישבת ועוצרת את עצמה במקום פשוט וקל ללכת לשרותים - היא ילדה מאד חכמה כפי שציינתי)
אבי

שלום, בני בן 12 חושש ללכת לבד בערבים כשחשוך - חושד שכל אדם ברחוב רוצה ברעתו. לא רוצה לישון אצל חברים. בנוסף, לאחרונה התפתחו מחשבות שליליות לפני השינה המפריעות לו להירדם. מה לעשות?
תודה.

בתי בת שש עולה לכתה א. ילדה מקסימה וחכמה ומאוד רגישה אבל יש לה כמה תופעות שממש מדאיגות אותי. אין לה גבולות רגשיים. היא מאוד אוהבת מגע פיזי. בצורה מוגזמת. מסוגלת לגשת לאנשים שאינם הוריה או אחיה (אם כי לא זרים מוחלטים) ולחבק אותם או להתרפק עליהם באופן שממש מביך אותם. כשאנחנו במקומות ציבוריים ברחוב, בחדר המדרגות בבית, בסופר, כשהיא במצוקה כלשהי היא פורצת בבכי בקולי קולות או סתם צועקת בווליום גבוה במיוחד. אנשים מסתכלים עליה ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי מבושה. אין לה שום מודעות לעובדה שהיא נמצאת מחוץ לבית ועליה לרסן את עצמה. אחיה בן התשע מאוד לא אוהב את התופעות האלה ולא פעם מכה אותה אנחנו מענישים אותו אבל בינתיים זה לא עוזר. אני מניחה שנצטרך טיפול מקצועי בשאלה אם התופעות הללו מוכרות? איך אפשר להתמודד איתן?

הבן הבכור שלי בן 10.5, עולה לכיתה ה'.
בתקופה האחרונה (אני זוכרת חודשיים, אבל לא בטוחה) יש לו קשיים להירדם, טוען שבשעות הערב הוא מרגיש עצוב, אבל לא יודע למה, טוען שכואבת לו הבטן. לפעמים כל זה מביא לרתמ בכי.
חשוב לציין שזה כל פעם עניין של כמה יומיים שלושה וזה עובר לו. זה קורא בעיקר אחרי שאני מבקשת שיקרא או ילמד (קשה לו קצת בלימודי השפה) אבל לא תמיד בעקבות זה...
הוא עסוק הרבה במחשב, יש לו הרבה חברים. (בחופש נפגשים פחות)
איך אפשר לעזור לו?
האם זה משהו שקשור לחופש?
האם צריך לגשת לבדיקות?

שלום
יש לי 4 ילדים . מתוכם תאומים בני 3.
אחד התאומים אני מרגישה קושי איתו
בחודש האחרון בגן כל יומיים היהת התקטטטות שונה בגן עם ילד אחר שזה נשך/ שרט.
כל פעם שרבו על צעצוע או כסא או משהו אחר זה ישר קטטה ואז אלימות .
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה
בבית כל הזמן אני מרצה לו ומסבירה לו שאסור להרביץ ואסור לנשוך ... הוא אומר לי שהוא יודע ואסור להרביץ והכלב נושך .. אך למחרת שקורה משהו מישהו מתגרה בו , יש ריב על איזה צעצוע ... כאילו הוא נדלק ופשוט נוהג באלימות
כך גם בבבית . הוא ישר מרביץ
אני כועסת , שמה בפינה ... ניסיתי המון דברים אך מרגישה כאילו אני פשוט מסתובבת סביב עצמי.. מה יכול לעזור? הוא מדבר בסדר גמור, עדיין לא מבטא רגשות כמו שצריך( ממתינה לטיפול קלינאית ) אבל סה"כ בסדר
מה ניתן לעשוץ ?
יש לך טיפים ?
יש מקום שניתן לקבל יעוץ ? שניתן יהיה ללמד אותו איך לשלוט עלך כעסים ותסכולים
גם מולנו כשלא מקבל מה שרוצה הוא שובר את הכלים , נשכב , צורח, מרביץ ...
בסופ"ה האחרון חמישי-שישי-שבת כל יום היתה סצנה רצינית . אנחנו מובן לא ויתרנו . הוא המשיך לצרוח עד שנרגע ואז חוזר לעצמו ... אנחנו מותשים...
הוא מאוד עוצמתי גם כששמח צועק משמחה
האם יש לך רעיון מה צרך לעשות מעבר לקלינאית ?
תודה

היי בני בן 3 ילד מקסים מתוק אדיב רחמן חביב (אליי הכי הרבה)
יש לי שאלה,
כשאנחנו באים לסבא סבתא משני הצדדי והתדירות 1 לשבוע הוא מעקם פרוץ, אומר דיייי, לא מעוניין לחבק לנשק, ובכלל שאומרים לו שלום חמוד שלנוו הוא אומר דייי ומתחבא מאחוריי
כמובן שזה מבאס אותם ואני אומרת שזה בסדר, זו תקופה , זה גיל, זה חלק מההתפתחות.
אך אני שואלת אתעצמי מדוע הוא מתנהג כך? ומה תפקידי כאמא?


דבר נוסף, בערב הוא מבקש ממני אמא אני רוצה לאכול גבינה , מלפפון ועגבנייה ובסוף בקושי אוכל. נה עושה עם זה ? שהוא מבקש סתם ?
והאם עליי אני להחליט ולהכריח לאכול ?כמו שעשו לי ?כמו שנקבע לי כי אני הילדה וההורה מחליט? האם בני צריך שאני אחליט בישבילו ולא אשאל אותו בכלל? כי יוצא שאינו אוכל טוב ובכללמבקש לחינם שזה מרגיז

ערב טוב,
אני אמא לבן 7 וחצי ובת 5. נשואה.
בני ילד מאוד נבון, חד ומתוחכם.
לאחרונה אומר משפטים שאני לא יודעת איך להתייחס אליהם ויותר מטריד אותי מהיכן הם נובעים.
כשהוא בשעת כעס הוא יכול לומר"את לא אוהבת אותי, את רוצה שאני אמות, תזרקי אותי מהחלון ועוד כל מיני משפטים פרובוקטיבים שלי ולבעלי אין מושג מהיכן מכיר אותם ומדוע אומר אותם.
אנחנו חשים חסרי אונים מול הדברים שלו ובעיקר מופתעים.
אומר רק שבני ילד "לא קל" מאז ומתמיד, עם הפרעת קשב וענייני ויסות חושי.
עולה לכיתה ב'.
גדל בבית שבו זוכה להרבה אהבה והערכה משני הורים מודעים ומיטיבים.
הוא ילד נבון מאוד, נגן מוכשר בכינור...
לא ברור לנו מה קורה בתקופה האחורנה.
הוא אומר לנו ובייחוד לי(אמו) דברים ככ קשים ואני ממש לא יודעת מה לענות לו.
אתמול אמר לי:תגידי לי שאני אדיוט ואמרתי לו":לא אגיד לך משהו שאני לא מאמינה בו, אתה בכלל יודע מה זה אומר להיות אידיוט?"
הסברתי לו מה הפירוש ואמרתי לו שהוא ילד מאוד חכם ונבון....
מה עושים?
אני מאוד מוטרדת ממה שאומר, האם זו מניפולציה או זעקת אמת לעזרה?
אודה מאוד לתשובתכן. כל טוב

שלום,
יש לי ילד בן 11.5, שלדעתי יש לו רגישות יתר, (אני חושבת שזו ההגדרה לבעיה) שהדבר העיקרי שמפריע לנו (ואני מאמינה שגם לו זה מאוד מפריע) זה שברוב המקרים בו הוא מקבל למשל מחמאות (הוא תלמיד מצטיין חברתית ולימודית)מאיתנו, ישר עולות לו דמעות בעיניים והוא מתחיל לבכות. כמו כן גם אם הוא רוצה להגיד לנו משהו שעבר עליו
(למשל אתמול ביקש לספר לנו על מבצע שהשתתף בו וגן זכה) הוא פשוט לא יכל לדבר וישן התחיל לבכות, ונראה שהוא פשוט מעדיף לא לדבר.
גם עם דברים לא טובים זה קורה, למשל ששבר את המשקפיים (פעם רביעית בחצי שנה)בשבוע שעבר, הוא אפילו לא סיפר לנו אנחנו פשוט ראינו ושאלנו אותו הכין המשקפיים ואז כשרצה לענות, הוא לא יכל לדבר ופשוט התחיל לבכות .
זה קורה המון וכשזה קורה אנחנו מתעלמים ועוזבים אותו לנפשו עד שזה עובר לו.(אני מרגישה שלא נוח לו שאנחנו מסתכלים עליו כשהוא במצב הזה)
המצב מאוד קשה גם לנו וגם לו.
מה ניתן לעשות במקרה כזה? למי לפנות לעזרה?

תודה רבה,
אודליה

טיפול באמנות נערך על ידי מטפלים באמנות. טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוגים.
הפגישה עצמה יכולה להיות דומה. בשני המקרים משחקים עם הילדים. בטיפול במאנות יש דבש על הבעה עצמית דרך האמנות. גם בטיפול פסיכולוגי בילדים לעיתים קרובות מספיקה הבעה עצמית דרך משחק או יצירה.
יש הבדל מהותי בהכשרה של המטפלים ובסוג וחומרת הקשיים שעימם הם יכולים להתמודד.
ההכשרה של פסיכולוגים ארוכה הרבה יותר וכולל התמחות, בחינה ורשיון ממשרד הבריאות. בטיפול באמנות אין פיקוח או רשיון ממשלתי וההכשרה קצרה הרבה יותר. זה לא אומר שאין מטפלים טובים באמנות. יש מטפלים מצויינים שלקחו על עצמם ללמוד לעומק, משתתפים בהדרכות וכדומה, פשוט התחום פחות מפוקח. העלות נמוכה יותר בדרך כלל כי ההכשרה קצרה יותר, הביטוח זול יותר, ולרוב המטפלים פטורים ממע"מ (פסיכולוגים מחוייבים במע"מ מתוקף היותם פסיכולוגים מה שמייקר את הטיפול).

שלום,
האופי של הבת שלי מאוד שונה בגן לעומת הבית. בגן הם מגדירים אותה שקטה, ביישנית, ילדה טובה. לעומת זאת, אני אגדיר אותה כהיפראקטיבית, עם סף סבלנות נמוך. קשה לה מאוד לשבת על כיסא אוכל יותר מכמה דקות, והיא לא תתרכז במשחק מעבר ל-2-3 דקות. היא מאוד אוהבת רעש ולזרוק דברים על הרצפה. התקפי זעם והתבכיינויות לא חסר.. יש מצבים שהיא גם מרביצה. יחד עם זאת היא גם חייכנית וצוחקת, רק שכבר אני עייפה מכדי לראות את החיובי יותר מהשלילי.
בגן היא אינה מדברת, או עושה ביי ביי אפילו. הבנתי שכן היא מקשקשת פה ושם, ומחייכת/צוחקת להם מדי פעם. לעומת זאת בבית היא כן אומרת כמה מילים, עושה ביי ביי, מחלקת נשיקות והכל.
בבית יש בעיות שינה, בגן אין.
מפריע לי מאוד הדיסוננס בין הבית לגן.
האם יש מקום למבדק בעיות קשב וריכוז / היפראקטיביות?

תודה, דפנה

שלום ביתי בת שלוש +8 חודשים
כאשר אני נימצאת בבית אחר הצהריים ישנם דברים שאני מקפידה עליהם כמו לא לאכול מול הטלויזיה אלא בשולחן וגם לא ליראות ככ הרבה טלויזיה
בעלי מקפיד פחות ולעיתים אני תוהה מה התועלת בכך שאני נילחמת כשהוא בימים שלו מוותר ....
ה__(מנסה להסביר לו את הרציונל הוא מישתדל אבל פחות מימני)
האם לוותר גם כי זנה מעביר מסר מבלבל או להמשיך בדרכי? תודה מראש

בספטמבר הוריד לאייפד משחקי מחשב שאינם תואמים לגילו , כדוגמה : צלף שאמור לחסל דמויות על ידי ירי, משחקי מלחמה עם טנקים, יריות וכד. והוא מאוד נהנה לשחק במשחקים אלו, כאשר מחקתי את המשחקים והצעתי משחקים אחרים כגון פאזלים, מירוץ מכוניות או משחקים עם מסר חיובי, הוא אינו מעוניין, ודורש בבכי היסטרי שאתן לו לשחק במשחקים האלה. מדאיג אותי מכל שהוא נהנה בלהרוג דמויות , שהם אנשים . מה דעתך על כך ? האם יש לבן שלי נטיה לאלימות, והאם למשחקים האלו תהיה השפעה שלילית או ששם זה יכול להגמר? רקע: ילד לא אימפולסיבי, רגוע, מאוד שמח וסקרן. תודה