פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
בני בן ה10 לפני מס ימים חזר מבית הספר ביקש לדבר איתי החל לבכות באופן היסטרי. וחל לספר לי שחופשת הקיץ כשהיה בבריכה איבר. מינו הזדקר והוא נצמד בכוונה לישבנה של אחותו בת ה8. ואמר שלדעתו הוא ביצע פשע. והוא מפחד הסברתי לו. שזה טבעי ושהוא גודל קניתו לו ספר. בנושא הוא ישב וקרא
הסברתי לו שזה לא בסדר שהוא נצמד לאחותו אך מעבר לזה הסברתי לו שזה טבעי אך זה לא עוזר. הוא בוכה יש לו מועקה שכל הזמן מציקה לו והוא לא מסוגל יותר ונמאס לו
אנחנו חסרי אונים לא יודעים מה לעשות אודה לכם על תשובתכם המהירה

שלום רב !

הנני אם חד הורית לילדה בת 4 ושבעה חדשים. בהתחלה התגוררתי אצל ידיד שהוא לא אבי הילדה. התגוררנו עימו כשנה וזה לא הלך. אבל הקשר עימו לא נפסק, כי הוא מאוד אוהב את הילדה והילדה אוהבת אותו. כיום מזה זמן רב שעזבתי את ביתו ואני וביתי מתגוררות אצל הוריי. הבעיה היא שסבה של הילדה עדיין רגיל ומתגעגע לתקופה בה הייתה נרדמת עליו, מתרפקת עליו, זה היה בערך בגיל עד 12 חודש. כיום כשאנו גרות עם ההורים שלי. אני במצב מאוד קשה בגלל שביתי הפסיקה לאהוב את סבא וסבתא שלה. אני מאוד מוטרדת מהמצב, בגלל שהוריי מאוד עצובים, כועסים, טוענים שהם איבדו את נכדתם, וטוענים גם שהקשר של הילדה עם הידיד רק מחמיר את המצב, הם טוענים שהוא לוקח את אהבתה. המצב בבית מאוד מתוח בגלל זה. ניסיתי לדובב את הילדה ולהבין למה היא נרתעת מסבא וסבתא, ניסיתי לגרום לה לאהוב אותם , אבל שום דבר לא עוזר, הילדה מסרבת להתקרב אליהם ואפילו נראה שנרתעת מהם והסיבה לא מובנת. הוריי כל הזמן כועסים ועצובים בגלל המצב כשהם רואים עוד שהילדה מתרפקת ואוהבת את הידיד הזה, שאין לו קירבת דם לילדה, הם פשוט מקנאים בו. עכשיו איך יוצאים מזה. אני גרה אצל הוריי במירמור רב והכל בגלל ילדתי שלא מסוגלת לאהוב את סבא וסבתא שלה. ההורים שלי כל הזמן אומרים שזה מצב שיימשך לנצח וכנראה נכדתם לעולם לא תאהב אותם, אני חשה לחץ רב מהם. וזה כבר ליום יומי המירמור הזה, לא יודעת מה לעשות ?, אני מסבירה לאבי שאין סיבה לילדה לשנוא אותו ושאי אפשר לקבל אהבה בכוח, אבל הוא לא מבין את זה, הוא טוען שאני לא מחנכת אותה כראוי, ואני אמורה ללמד אותה לאהוב אותו. אז זהו שניסיתי הכל ואני לא יודעת כבר מה לעשות, המצב הזה מתסכל את כל דרי הבית, חשבתי אפילו לעזוב את הבית הזה עם ביתי, אבל אין לי לאן, מה עושים ? בבקשה עצה ....
מודה מראש
מיכל

שלום רב, יש לי 3 ילדים, הגדול בן 7 האמצעית בת 5 והקטן בן חצי שנה. בני הבכור מאז ומתמיד היה ילד מאתגר בלשון המעטה... כמעט בכל מסגרת היו בעיות התנהגות כאלה ואחרות,0 גם בבית מאז ומתמיד היו התפרצויות זעם, תסכולים, ריבים עם אחותו, התחצפויות שמופנות בעיקר אליי וכו וכו. לאחרונה ( שנה אחרונה) ההתנהגות השלילית התגברה וכוללת גם אלימות פיזית והופכת להיות מאוד דומיננטית כמעט לאורך כל היום וכאילו לא די בכך התווספו גם חרדות.. הוא מפחד להישאר לבד אפילו לרגע. מפחד כשאני נכנסת למקלחת, מפחד להיות באזורים הומי אדם מחשש שיילך לאיבוד, שואל את אותן שאלות כדוגמת מי אוסף אותו מביס ומתי שוב ושוב אפילו כשמקבל תשובה ברורה. הוא יכול להתנהג בבריונות ותוך רגע לההפך לילד מפוחד וזה מאוד מתסכל אותנו. ברור לי שהוא זקוק לטיפול השאלה איזה... אשמח להכוונה אני ממש אובדת עצות.

שלום,

אני אמא לילדה בת שש ופעוט בן שנה וחודש. תינוק חייכן, אוהב לצחוק, אוהב מגע, "די זורם", כשמתרגז ממשהו, מהר עובר לסדר היום.

בימים האחרונים אנו חווים בו שינוי התנהגותי שאותי מדאיג (מדברת ביחיד כיון שבעלי חושב שזה יחלוף מעצמו)

כפי שציינתי, בן שנה וחודש, אינו הולך, מדבר מספר מילים, לרוב מצליח להביע את רצונותיו בשימוש במילים פלוס מלמול והצבעה. ילד שיודע לעמוד על שלו, מולנו או מול חברים בגן.

בימים האחרונים כאשר מתרגז הוא מרביץ, זה החל מחבטות באוויר והמשיך בלהכות אותנו, היום אחותו שאותה מאוד אוהב ומעריץ התגלגלה אתו על המזרון, זה לא היה לו נעים אז הוא נשך אותה בפנים.

חייבת לומר שאני בהיסטריה :( עם בתנו הגדולה מעולם לא חווינו שום סוג של אלימות, לא מילולית ולא פיזית. אנחנו משפחה לא אלימה כלל, מעולם לא הרמנו יד על ילדינו. בעיני הוא קטן מידיי כדי ללמוד להכות מחברים (אני טועה?) בטח שבחודש האחרון בילה בבית ורק לפני יומיים התחיל במסגרת של פעוטון, יש לציין פעוטון חדש, אך בגדול נראה מקסים ונעים.

שלוש שאלות:

1. האם יש סיכוי שהתופעה תחלוף? או שהיא יכולה להישאר או אפילו להתעצם?

2. אשמח לכל הכוונה או טיפ איך להתמודד בסיטואציות מסוג זה בגיל שכזה?

3. פתאום חושבת על ההורים של הילדים ה"בעיתיים" שהיו בגן של בתי, שההורים האחרים העדיפו שהם לא ישחקו עם הבן ה"בעייתי" שלהם. איפשהו בתוך תוכי ביקרתי אותם, הנחתי שהחינוך שלהם לוקה בחסר.

האם אנחנו כהורים יכולים למנוע מהבן שלנו להיות ה"מרביץ" ה "נושך"? אני יודעת שילדים נושכים המון פעמים מתסכולים, איזה תסכול יכול להיות לו? מרבית הילדים בגן בגילו או אף קטנים ממנו, אז נראה לי שאינו מתוסכל שלא יכול להביע במילים את רצונותיו או שלא הולך. מה גם שהנשיכה או המכה כלפינו ההורים, לא כלפי ילד שחוטף לו צעצוע.

אשמח לכל מידע שיאיר לי את הדרך :)

שבוע טוב!

שלום
שמי לימור, בת 42 עם ילד בן שנה שנמצא חלק מהזמן בבית של האבא (הסכם הורות).הוא נמצא שם מהיום הראשון שנולדשכולל לינה פעם בשבוע.הוא מאד אוהב אותו וטוב לו שם..
הילד מאד חברותי וחייכן ודי סתגלן לאנשים..(רגיל להרבה אנשים סביבו בגלל 2 המשפחות).
עד עכשיו הוא היה עם מטפלת שמאד אהב ואיך שהיתה מגיעה רצה ללכת רק אליה. הוא לא היה מתייחס אליי ברגע שהיתה מגיעה. עכשיו שהכנסתי לגן שמתי לב שהוא לא אוהב ללכת ממני לאף אחד (חוץ מכאלה שממש מכיר טוב),אבל ברגע שלוקחים אותו (הגננת או אפילו הסבא), הוא בוכה כמה שניות ועובר לו..האם הוא מפסיק לבכות כי הוא יודע שזה לא יעזור לו או שהוא מסתגל מהר? כלומר האם הוא סובל שהוא לא לידי ?

הייי אני בת 42 גרושה עם 2ילדים בני 6וחצי וארבע כמעט, שלמעשה הקטנטן התנהג עד לא מזמן בנוחות, עדיין רגוע, התחיל ללמוד מאחיו ושניהם די שובבים בלשון המעטה, אם זה ביקור אצל הורי הופך לגו'נגל, מתנהגים ממש לא יפה מתבטאים בזילזול,, שהורי אצלי זה שונה, לטובה, כיום הם פחות ופחות מקשיבים לי אבל בבית בסדר! לאן אני פונה לקבל תשובה לשאלות איפה אבא למה לא בא לקחת אותנו, (האבא מגיע אחת ל3שבועות לשעה כי כה נוח לו, מבזה את בית המשפט בזה שלא מגיע בזמנים, ועד לא מזמן הבכור בכלל לא שאל עליו בגלל שהקטנטן שואל שניהם מאוכזבים ממנו, תודה רבה

בתי עלתה השבוע לכיתה א. אובחנה עם קשב וריכוז ומטופלת תרופתית. העניין הוא שכשאני שואלת איך היה בבית ספר או מה עשו, היא בקושי מספרת (אני מרגישה שאני צריכה לסחוט את זה ממנה), זה היה גם כשהיתה בגן, וכשכן מספרת היא ממציאה דברים. גם חברתית קשה לה ליצור קשרים חדשים, מתחברת יותר עם בנים מאשר עם בנות, ואני לא יודעת איך לעזור לה בזה. מה לעשות? להמשיך לשאול אותה ולחפור?
תודה!

בני בן שש וחצי, עלה לכיתה א', ולאחרונה התלותיות שלו בי (האמא) גברה מאד. הדבר בא לידי ביטוי בכך שכל פעילות עם חברים הוא רוצה שאשאר לצידו, בביקור בגן הישן שלו התעקש שאכנס יחד איתו ודברים דומים מסוג זה. הילד מזמין חברים אליו הביתה ומסרב ללכת לבית של החברים שלו. בשנתיים האחרונות הוא היה מאד עצמאי ולא היו התנהגויות מסוג זה. אמנם עברנו שינויים לאחרונה, המשפחה התרחבה ועברנו דירה אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם הצורך שלו להיות צמוד אליי כל הזמן.
איך עליי להתנהג?

שלום
הבת שלי בת 4 היא לא מקשיבה לי בכלל,כשאני רוצה לקנות משהו בחנות היא בורחת מהחנות,כמה שאני מדברת איתה בעדינות או בתקיפות,זה לא עוזר
אני לא יכולה לקנות שום דבר בחנות,היא צוחקת ולא מקשיבה
או כשאני רוצה לקלח אותה,לפעמים זה לוקח שעתיים(לא הגזמה)
עד שאני מצליחה לקלח אותה,אני ממש מתוסכלת מזה
דוגמא נוספת,היום היתה בגן,אכלה 3 עוגיות ועוד שתיים אצל הסבתא ,ביקשתי ממנה לא לקחת כי זה לא בריא ויכול לכאוב לה הבטן והיא לא הקשיבה לי,לאבא היא יותר מקשיבה,אני ממש מתוסכלת השבוע כבר בכיתי .
לא יודעת מה לעשות,בדרך כלל ילד מתייאש לאחר הרבה הפצרות,אבל היא בשלה
אני מוותרת על דברים שאני צריכה לעשות כי היא לא מאפשרת לי ,זה לא הגיוני שילדה תשתלט על אמא
מחכה לעזרה
תודה

שלום רב. הבת שלי בת 4 (ילידת הראשון בספטמבר) ועולה לגן טרום חובה. אנחנו בגנים דתיים ויש רק שניים כאלה בשכונה שלנו, אחד שהוא טרום טרום (הגן בו הייתה שנה שעברה) ואחד שהוא טרום + חובה.
הבן שלי עולה לגן חובה והם היו אמורים להיות באותו הגן (היא הייתה אמורה להצטרף לגן שלו). זה היה נראה לי מאד לא נכון עבורם. הם גם ככה כל הזמן ביחד והיה לי מאד חשוב שלפחות בגן לכל אחד יהיו את החברים שלו, החוויות שלו והזמן שלו בנפרד. הם גם רבים המון וזה היה נראה לי לא מתאים.
בנוסף, לא היה מקום בגן שלו ולכן השאירו קבוצה של כעשרה ילדים בגן הקודם שלה. הם היו אמורים להיות עשרה ילדים של טרום חובה והשאר טרום טרום.
זה היה נראה לי יותר נכון, היא כביכול הייתה נשארת באותו הגן, אותה הגננת שהיא מאד אוהבת, חלק מהחברות.
אתמול היינו במפגש בגן ומסתבר שבסוף הם יהיו כנראה רק חמישה שממשיכים משנה שעברה, והשאר יהיו קטנים. אני ממש אובדת עצות. אני פוחדת מצד אחד שישעמם לה, גם מבחינה חברתית אבל גם מבחינת העניין, שילמדו אותם דברים שהיא כבר יודעת ולמדה. אבל אני מניחה שיש יתרונות ללהיות בין הגדולים בגן.
האופציה השניה היא להעביר אותה לגן השני בה אחיה הגדול נמצא. יש לה שם כמה חברות וחברים שהמשיכו מהשנה הקודמת. גם שם הם יהיו קבוצה יחסית קטנה של ילדי טרום (כ 12 ילדי טרום חובה מול 20 ילדי חובה).
אשמח מאד לשמוע את דעתכם המיקצועית מה כדאי ונכון יותר לעשות.
המון תודה
עדי

לאחרונה התרבו קולות הקוראים בפומבי למורים להביע דעתם על ערכים שבמחלוקת אידאולוגית, ומורים מסוימים התגאו בפומבי שכך הם נוהגים.
לדעתי, שיח כזה בכתה יגרור מורים מסוימים לאמר דברים אשר מהם ישמעו התלמידים, בעקיפין, שהוריהם, החולקים על דעת המורה, הנם רשעים או לא נורמטיביים או טפשים.
שאלתי היא האם דבור לא זהיר כנ"ל שמבזה הורים, עלול לגרום נזק להתפתחות הנער, ואם כן, עד איזה גיל.

שלום רב. בני בן 6 בחודש הבא, ילד מאוד חכם, שמח, ממושמע, חברותי אבל גם מאוד רגיש. בשבועיים האחרונים נמצא הרבה בבית כי אין מסגרת, ולי אי הרבה אפשרויות לצאת איתו כי נולדה לנו תינוקת. אני יוצאת עם שניהם לטייל אבל זה לא יוא להרבה זמן. הוא קיבל את התינוקת בבית יפה מאוד, עוזר, ואוהב אותה. הוא די פרפקציוניסט וכשהיה יותר קטן היה לו נורא קשה להתמודד עם הפסדים זה די עבר, הוא ממש התחיל לשלוט על התיסכול כאשר מפסיד.
אתמול כששיחקנו קלפים והוא הפסיד, הוא התחיל ממש להיות מתוסכל ואמר שהוא יבקש מאבא שיזרוק אותו מהחלון כי הוא ילד "טמבל" ומגיע לו למות. היתי בשוק. אמרתי לו שהוא ילד חכם ואנחנו אוהבים אותו ושאני ממש לא מוכנה שיפגע בעצמו. אחרי זה הוא המשיך כרגיל, צחק , אכל והכל ממש רגיל. היום זה קרה עוד פעם, הוא אמר שהוא מאכזב אותנו, ושהוא רוצה לדפוק את הראש בקיר ואז הלך לקנח את האף ודפק את הראש בקיר. שוב דיברתי איתו, והסברתי לו שאני לא רוצה שיפגע בעצמו, שהוא ילד חכם ומקסים. לאחר מכן שיחקנו והכל היה רגיל, אחרי שהפסיד שוב פעם אמר שהוא יקפוץ מהחלון של החדר שלו. ושאלתי אותו "עוד פעם?".. והוא אמר :"סתתםםם בצחוק ". והמשיך כרגיל. הוא כל הזמן חוזר על כך שילדים בגן היו קוראים לו טמבל ותינוק. ובאמת שנה שעברה היתה בגן קבוצה של ילדים שנתיים מעליו שפשוט יתעללו בכל הילדים ה"קטנים" יותר מהם. השנה הוא עולה לכיתה א. אני לא יודעת איך לפעול, אני רוצה לעזור לו , האם האיומים האלה באמת מצביע על כך שהוא יכול לפגוע בעצמו? או שזו דרך לקבל תשומת לב כי הוא משתגע בבית.?

שלום רב. יש לי שני בנים. הגדול בן 18 והקטן בן 8.
בשנה האחרונה הבן הקטן כל הזמן שואל אותי שאלות מי יותר מוצלח הוא או אחיו?
הוא שואל לגבי כל דבר שקורה....אם הוא יותר מוצלח..יותר חכם...יותר שמן...יותר רזה....וגם שאני נותנת לשניהם את אותה תשומת לב עדיין הקטן מושך לכיוונו בלי סוף.
הוא כל 10 דקות מחפש לקבל פרגון. על איך אכל...אם אכל יפה....אם הוא נראה טוב.....אם הצליח לעבור שלב במשחק...והאם אחיו פתר זאת בגילו כמוהו או שהיה פחות מוצלח?
הסברתי ששניהם מוצלחים וכל אחד שונה מהשני ואין כאן תחרות אך הדבר לא משכנע את הילד והוא בשלו.

שאלתי השנייה לגבי הילד הקטן ....בחצי שנה האחרונה משהו קורה בינו לבין אימי שקצת מוזר לי. אני תמיד משאירה אותה לשמור עליו או שבאה אלינו לשמור עליו...
הרגשתי משהו מאוד מוזר. איתה הוא פחדן מאוד ולא מוכן לתת לה לזוז ממנו אף לא לשירותים...ואיתי הוא משוחרר ואני יכולה ללכת לעשות כביסות ונקיון ולהתקלח.
לפני חודשיים שמעתי אותה מדברת לידו עם אחותי בנייד והיא היתה בטונים מאוד גבוהים עד כדי ניבול פה וכולה רועדת שמדברת ומשרה הרבה פחד ומשהו שמוכר לי מילדותי עימה.
האם ייתכן שהילד מרגיש לא בטוח עם סבתא שלו עד שלא נותן לה לזוז ממנו שהיא רוצה להתקלח או שירותים? אני כבר חוששת להשאירו עימה אשמח לעצתכם.
הוא בגיל של בניית האני עצמי שלו ואינני רוצה שהיא תשרה עליו אוירת פחד או חוסר בטחון כה כבד. תודה.

שלום, בני בן שנה ושמונה. אומר רק מספר מילים אך מבין הכל ובנוסף לפני חודשיים נולד לו אח. הוא עדיין עם מטפלת ובספטמבר נכנס לגן. לאחרונה החל מאד להרביץ, אבל בימים האחרונים יש עליית מדרגה כאשר המטפלת מספרת שבגינה ממש מרביץ לכל הילדים ובאגרסיביות. לרוב הוא מרביץ ללא סיבה מיוחדת, לעיתים זה מצחיק אותו ולעיתים כן בעקבות אירוע כמו שרוצה צעצוע מסוים. הוא מרביץ גם למבוגרים (לי לאבא שלו, סבתא סבא למטפלת), לכלבה שלנו וגם מנסה לאחיו . אנחנו מתמודדים עם זה על ידי שאומרים באסרטיביות שאסור להרביץ וכועסים אבל ממשיכים ישר הלאה. הוא לא מרביץ כל הזמן ולכן קשה לצפות מתי בדיוק יעשה זאת. השאלה האם זו הדרך הנכונה, בעיקר לקראת הכניסה לגן אשמח לעצה תודה!

הי,
אשמח אם יש לכם רעיונות להציע לי איך אני יכולה לעזור לילדה בת 5 לבטא את עצמה בדרכים לא אלימות - לדוגמא, לבטא רגשות של כעס...
ציור פחות מתאים בשבילה משום שהיא מתחילה מציור ומשם זה נמשך לשבירת העטים והעפרונות ולאלימות כלפי וכלפי חפצים.
הרעיון הוא בעיקר לזמן שצריך לישון כי אז בדרך כלל הכי קשה לה.
צריכה משהו שיעזור לה לבטא את הזעם מבלי לפגוע באחרים או בעצמה או במה שבחדר ושיעזור לה להרגע לרמות שיכולה ללכת לישון כי כשמאוד זועמת גם הסרטים שאוהבת לא מרגיעים אותה והיא מתפרצת. וגם סרטים זה לא פיתרון משום שמנסה לא להשכיח אותה מהזעם (לא להסית את תשומת ליבה) אלא לאפשר לה לבטא את מה שעובר עליה...
הקושי שלה זה שאין לה עדיין את השפה על מנת לבטא את עצמה אז פונה למה שמכירה - אלימות. לכן זקוקה לרעיונות יצירתיים.
מדגישה שוב - חשוב לי מאוד שהרעיונות יאפשרו לה לבטא את עצמה ולא להסית את תשומת ליבה לדברים אחרים....
תודה מראש לכל מי שינסה לעזור לי לחשוב על רעיונות יצירתיים שכאלו (: