פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, ברצוני להתייעץ בנוגע לשני נושאים הקשורים לבני בן השנתיים.
1. אני בהתלבטות קשה לגבי החלפת גן בשנה הבאה. חשוב לי לציין שאני מרוצה מהגן הנוכחי אך שעות הפעילות של הגן מקשות עלי מבחינת מקום עבודתי וזו הסיבה לרצוני להעביר אותו גן. הוא אוהב את הגן והולך בבוקר בשמחה וביטחון, אפילו לא מסתכל אחורה כשנכנס לגן...וכמובן שאוהב את המטפלות. מסיבה זו ומהסיבה שאם אחליט להעביר אותו גן אז השינוי הזה יתרחש במקביל ללידה המתקרבת שלי אני מאוד חוששת. לא מעוניינת להפיל עליו שני שינויים כאלו גדולים בבת אחת.. בנוסף חשבתי על זה שאני אאלץ אותו להסתגל למסגרת חדשה פעמיים בתקופה יחסית קצרה שכן בספטמבר הבא גם ככה יצטרך לעבור לגן עירייה. מה אתן חושבות?

2. גיל שנתיים הנורא.. שהתחיל בגיל שנה ושלוש והשתכלל עם הזמן כך שלאחרונה אני מרגישה לעיתים שאני לא יודעת איך להתמודד איתו נכון. כיצד מתמודדים עם "השטתחויות" על הריצפה שמלוות בבכי כשמשהו לא מוצא חן בעיניו.. לדבר? להתעלם? אני יודעת שבטוח לא לנחם באותו רגע אבל מה מעבר לכך? הוא לעיתים נושך או מרביץ (לא משהו קריטי אבל עדיין קורה) או באופן כללי עושה משהו שאסור כמו לגעת בחשמל ואז אני כועסת, מסבירה שאסור ואם צריך אז בטון תוקפני, אם צריך מושיבה בפינה (שם הוא כמובן לא נשאר לשבת) אך לרוב זה לא עוזר.. לרוב הוא מחייך או צוחק.. חושב שאני צוחקת איתו.. מה לעשות?!?

תודה רבה וסליחה על האורך.
שירן.

שלום,
בתי בת ה-9, היא בת אמצעית (שני אחים 14 ו-7) היא ילדה חכמה, דעתנית, עומדת על שלה. היא בקלות מפתחת אינטראקציות עם ילדים אחרים (בני גילה או בוגרים יותר) אך לרוב מעבדת עניין אחרי מספר מפגשים. אין לה אף חברה קרובה אחת (הייתה אחת, אך גם זה נגמר), היא לא מקובלת בכיתה. משיחה עם המורה התחלנו להתכנס להגדת בעיה כקושי לשמר מערכת יחסים לתווך ארוך.
מי יכול לעזור באבחון נכון (עדיף מבין הגורמים העובדים עם קופות חולים או מרכז להתפתחות הילד) ואיזה סוג של סיוע יכול להתאים במקרה זה?
תודה מראש,
יגאל

נכדתי צובטת אותי בפנים ומושכת לי בשיער לפעמים סתם כך ולפעמים כשהיא מתעצבנת,אותו דבר עושה לאמא שלה לאבא שלה היא לא מעיזה לסחוב בשיער

שלום בני בן השנתיים צובט ומושך שיער לאנשים וילדים זרים שהוא פוגש. זה ממשיך כבר למעלה מחצי שנה, בכל מקום ציבורי שאנו נמצאים ורואים זרים הדרך שלו לגשת אליהם היא לצבוט אותם בפנים ממש ממש חזק או למשוך להם בשיער- זה מאוד כואב וקורה בשניות שאני לא שמה לב. אני אבדות עצות. ברור לי שזה נובע מהתרגשות וזו הדרך שלו להביע זאת- מה ניתן לעשות אני לא מצליחה לגרום לו להפסיק.

שלום רב, אשמח באם תפנו אותי לאן שצריך.

בתי בבי"ס יסודי. לאחרונה החרפה בהתנהגותה, מתחצפת לסגל המורים, מתפרצת בצרחות ומתקשה להרגע. יש לציין שבסופו של כל התפרצות היא נרגעת לבד, אבל לוקח לה שעה ולפעמים יותר.
לא הייתי פונה אלמלא ההתנהגות שלה מרחיקה ממנה את חבריה והם צוחקים עליה אח"כ, מה שיוצר כדור שלג...כי היא נרגעה ואז שוב יש התססה.

נאמר לי שהויסות הרגשי שלה לקוי....

איך "מתקנים" אותו כואב לי עליה ועל ההתמודדות שהיא נאלצת לחוות ביום יום.

תודה

משהו לא טוב עובר על הבת שלי
ילדה מדהימה ADHD
ספורטאית מצטיינת.
השנה התחילה כיתה ג' ואיתו הגיע ניבולי פה כמו...(בן זונה, אני אכסח אותה וכו'..)
זה בוודאות לא משהו שהיא מביאה מהבית, אבל זה לא משנה את העובדה שהיא מדברת כך והתנהגותה נהיתה אגרסיבית. לא מקבלת מרות והכל צריך להסתובב סביב רצונותיה וחוקיה.

מדובר על ילדה בעל לב ענק, רגישה עוזרת לאחיה הקטנים
אבל המילה האחרונה צריכה להיות שלה.

מה עושים? היא לא יודעת לפתור בעיה בנינוחות עם הפה...זה עובר לידיים

ולא נעים לי. לא נעים לי מההורים...לא נעים לי מהילדים ובכלל לא נעים לי המצב.

ברור לי שטיפול פסיכולוגי של דיבורים לא יעבוד איתה כי היא תתנגד ולא תדבר

הצעתכם בבקשה.

אני תושבת פ"ת

היי, בני בן 10 ישן אצל חבר בן גילו לפני מספר ימים.
היום התברר לי שאותו ילד הבטיח שיתן לו מתנה אם הוא ״יעשה איתו סקס״.
הבן שלי אומר שהוא לא נתן לו לגעת באיבר המין שלו אבל הוא ניסה ונגע בו באיזורים אחרים (״אולי הוא נגע קצת״).
אני בהלם ומזועזעת ולא יודעת איך לפעול.
אשמח לעזרה

הי ילדה בת 3 וחצי בוגגרת דעתניתו ורבלית
לעיתים מיתמודדת בעצמה מול ילדים /ילדות/בני דודים וכו ולעיתים מגיעה אלי בקול בכייני (לעיתים מעושה)ואומרת לי לקח לי/העליב אוצי /אמר לי / וכו
איך להגיב ?מה הדרך הנכונה להיתמודד
תודה

שלום

אני מגדלת בבית תאומים בני 11 חודשים. מתלבטת אם להמשיך איתם בבית (במחיר כלכלי קשה מאוד, אני חד הורית) או לשלוח למסגרת של ויצו כי זה התקציב. מעונות סבירים ממה שראיתי, אבל לא בטוחה כמה יחס אישי וצמוד יקבלו שם.

הם מאוד מאוד חברותיים, רגישים מאוד, חייכנים ויחסית לתינוקות אחרים בגילם גם מאוד מגיבים לתינוקות, ואח ד לשני, כנראה בגלל היותם תאומים. זוחלים למשפחות אחרות בפארקים ואצלי חוץ ממני רוב הזמן אין חשיפה לאנשים נוספים.
יחד עם זה אני מלאה רגשות אשמה על כך שמגיל אפס וכנראה תמיד נאלצים להתחלק בהכל, לחכות יותר זמן לכל דבר (לאוכל, לתשומת לב, לתגובה לבכי), הם גם שניים ואני אחת לבד כמעט ללא עזרה, מזלי שיש להם מזג נוח אבל עדיין נחמץ הלב שלפחות 7 פעמים ביום כל אחד שומע אני עוד מעט באה, אני כבר באה, אני כבר איתך, רגע וכו'. שלפעמים אני נותנת צעצוע במקום להרים, שכמעט כל יום אני מעלה חצי שעה שעה סרטוני שירים במחשב כדי לקבל קצת זמן להכנת אוכל וכו'. אני לא מצליחה לייצר סדר יום קבוע אם כי מבינה פחות או יותר מתי רעבים ועייפים. ואני מאבדת סבלנות בלילות בתקופה האחרונה ברמה שאני מעלה טונים, ומרגישה איבוד שליטה.

מצד שני, אנחנו צוחקים הרבה ביחד, שלושתינו, אני משחקת איתם לאורך היום משחקים פרטניים, אנחנו שרים, אני מרדימה אותם כל הזמן איתי במיטה גדולה (לינה משותפת). קוראים המון ספרים, מדי פעם מגיעה ל נערה לשחק איתם, והולכים לפארקים שלוש ארבע פעמים בשבוע.


זה ועוד, גורמים לילחשוב להשאיר אותם עוד שנה איתי. לתת להם יותר זמן עם אמא, ויחס אישי. למה שיתחלקו עם עוד ילדים כשבבית במילא הם לומדים את כל הקונפליקטים האלה מגיל לידה.


השאלה מה צריך להנחות אותי בהחלטה כזו, ברור שההחלטה שלי ותלויה בי ובהם, אבל בהנחה שאין שיקולים מסביב, רק טובת הילדים, האם גיל שנה ושלוש החודשים, הגיל המיועד אמור להיות בסדר עבור רווחתם הנפשית לעומת הבית, בתנאים ש הבית מספק כרגע או שזה מוקדם מדי?

שלום,
אני גרושה עם 3 בנים לאחר נשואין ותהליך גירושין קשה מאוד (השפלה,בגידות,הסתת ילדים ועוד ).מאז שהחלו הסדרי הראייה כשנתיים הבן הקטן חוזר מבית האבא באי שקט נוראי,שובר חפצים,מתפרע,מתנגד והיו גם מספר ארועים של מריחת צואה על הקיר בשירותים.
הבן נמצא בטיפול רגשי בדרמה אך מתקשה לשתף פעולה בטכנים הרגשיים ומעדיף לשחק עם המטפלת.
אודה על קבלת הסבר מדוע הבן מורח צואה על הקיר בשירותים)
תודה

ביתי בת 6.5 בכיתה א. אני מרגישה שההתנהגות שלה לא מתאימה לגילה.
היא מספרת לי שאין לה חברות בבית הספר.
כאשר בני הדודים שלה מגיעים היא בוכה בלי סוף מכל סיבה.
היא יכולה לילל המשך שעה , אני מניחה שהיא מחפשת תשומת לה.
לפעמים מרוב שאני מתעצבנת עליה אני אומרת לה דברים שאחר כך אני מצטערת .
למשל- את מתנהגת כמו משוגעת, את תינוקת. את הורסת לנו את החג/ ערב.
את היחידה מכל הילדים שבוכה.
אשמח לקבל עצות להתמודדות עם התנהגות כזו.
אני בטוחה שהטעות שלי ולא של הילדה. מה עשיתי לא נכון? ואיך אפשר לתקן.

גבר כבן 60 שליטף בת 12 בבטן ובפנים ביקש שתנשק אותו בפה הצמיד אותה אליו והכניס את ידו לתחתונים שלה. הייתי רוצה לדעת מה ההגדרה של דבר כזה? פגיעה הטרדה תקיפה? אונס?

שלום רב, אני כבר די חסר אונים ולא יודע כיצד לפעול.
יש לי ילד בכיתה ג' שבארבעה חודשים האחרונים אינו מרוכז בלימודים, מתחצף למורים שלו מאשים את כל העולם ואשתו שמציקים לו ובעיקר נמצא בירידה בלימודים וזה רק על קצה המזלג. אני ואשתי נתנו כל כך הרבה עונשים שכבר התחלנו להבין שזו לא הדרך. השאלה מה כן אפשר לעשות.
קראתי קצת חומר באינטרנט והבנתי שלא טוב לתת עונשים אלא רק תוצאות ישירות למעשים. אז אני שואל. ילד שהבטחנו לו דבר מה (לדוגמא : קורקינט) והוא התחצף למורה שלו עד כדי העפה מבית ספר. האם שוב להעניש אותו ולא לקנות לו? ואם לא - אז באיזו דרך להתמודד?
(לא יודע אם הצלחתי לנסח או להעביר את כל התחושות שלי ומה בדיוק אני רוצה אבל נתחיל מכך)

ביתי הגדולה בת 4, לפני כחודשים התחילה לפתח חוסר נוחות לכל מה שנוגע לתחתונים, כל הזמן הציק לה. בהתחלה זה היה רק הפתקים אך זה הפך להיות כל דבר, התפר, הגומי, הפתק וכו' ממש ברמה שהיא צורחת על הריצפה כי היא לא רוצה ללבוש תחתונים. ניסינו המון שיטות והסברנו לה כמה זה חשוב אך עדיין זה מחזיק מעמד ליום לפעמים רק לכמה שעות ושוב חוזר. לאחרונה היא גם החלה לקסוס ציפרניים, כל היום הידיים בפה, גם במהלך היום בגן אנחנו רואים בתמונות שהיא עם הצפרניים בפה. ממש כבר לא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד.
חשוב לציין שאנחנו עוברים דירה (עוזבים את העיר)בסוף השנה והילדה מעורבת ומודעת לכך ובנוסף היא נגמלה ממוצץ לפני חודש וחצי. הגמילה הייתה די מהירה ולא גררה יותר מידי בכי.
אשמח לעזרה, יעוץ, הכוונה וכל דבר שיעזור להתמודד
תודה
אורית

האם זה נורמלי לשני ילדים בני 8 9 לגעת באיברי מין אחד של השני וחדירה שלו אליה? זה קרה לי לפני המון שנים ועדיין מטרידה אותי השאלה האם רציתי בזה? הבנתי? האם זה נכפה עלי מילולית. אלימות בוודאות לא הייתה שם. בושה וחוסר רצון אני זוכרת בבירור. אך עדיין עשיתי את זה איתו. אשמח לשמוע דעות..